לפני 18 שנים. 13 ביוני 2006 בשעה 10:56
הכלב בחצר חופר עמוק באדמה , תוחב לתוכה עצם שהוא מצא.
אני מסתכל עליו.
הכלב בחצר משתין על העץ שבקצה של הגינה.
הוא משתלט על החלקה.
ואני מסתכל עליו.
שני ישויות .
אני והוא.
הוא ואני...
ושוב אני
ושוב אני .
גורם לך לתהות ...
כמה עצובה מהות הקיום הזו.
כמה גדול ובלתי נראה הוא היקום הזה.
ריגושים , מטרות , שאיפות , חלומות , אכזבות .
הכל שלי ובגללי.
כדי לנטרל את הרגשת הבחילה העצמית הזו צריך לתת , קצת יותר החוצה.
אז נותנים , ונותנים , ונותנים ושוב אני , שוב אני שמצפה גם לקבל.
אני חולם רק בשחור לבן , מעניין למה.
אם הייתה לי היכולת לראות גלי אינפרא אדומות , הייתי רואה רוחות .
