לפני 20 שנים. יום רביעי, 5 ביולי 2006 בשעה 0:06
מומחה באיפוק רגשות.
למרות שהתואר הזה הוא שווה ערך לתעודת סיום באוניברסיטה כלשהיא בלטביה , יש דברים בגו.
אף פעם לא שנאתי אדם מעומק נשמתי.
אף פעם לא נתתי לאיש את הפריבילגיה לפצוע אותי.
ואז
אמרת שזה יהיה ממש כמו להכין רשימת קניות.
קמח , ביצים , גבינה ( צהובה כמובן ) , סוג מוזר של דגני בוקר.
קל , כן בטח.
זכרון , הורים , שנאה ( טהורה כמובן ) , דחייה , תחושה בלתי פוסקת של קבלת רחמים.
כל זה , בלתי נשלט.
נהגתי להסתכל דרך משקפת אל השמיים , מצאתי נקודות אדומות שרק לי היו שייכות .
הן סימנו חיים , הן סימנו מקלט , עולם נוסף בו הכל נראה טיפה אחרת.
המשקפת , שבורה , סדוקה , קבורה עמוק במגירתי.
כל הראויים לטוב הם אלה שתמיד מתים...
אבד המסתורין.
נצבעה האנונימיות בצבעים שגרתיים.
בבוא היום את תשאלי את השאלה הנכונה , ואני אספר לך , על נחילי הנמלים.