"מסרים חבויים
רחשים אלקטרוניים
בוקר צבוע
בצבעים מהתלים
ולמת
למת אין צורך בצבע
אין צורך בפחד
ובגבולות חדשים "
הגוש האנושי יצר מין ח' מאולתרת , היינו כ 17 במס' , כולם לבשו את אלוהים.
תפילה ...
אין אף שדים , אין גם רוחות , יש הרגשה של נחת.
חשבתי על ההיא ועל ההוא ועל ההם ועל דברים שלא אמרתי ועל החמצות בציר הזמן ועל הבטחות ועל אלף מקומות.
לא תותחים , לא חיילים , לא חללים , לא מתהלמים , שום דעות קדומות .
הפחד ,הרצון לחיות
יוצק עתידנו אל מיטות קפואות
במקום הזה , בשעה כל כך מוקדמת , המתים ישנים , והדלתות פתוחות.
"זה קצת מפחיד אותי
שהפחד מין המוות
הופך להיות
סם החיים "
****
הייתי בבית קברות הבוקר , חבר ביקש ממני להשלים מניין באזכרה של סבא שלו .
כמובן שלא אמרתי לא. איך אפשר ?
קמתי ב 5 בבוקר ( נרדמתי רק ב -4 ... ) מקשיב לציפורים שרות.
אחרי הטקס , בוהים בסביבה , שדה מצפון , שכונת מגורים מימין .
"היית גר פה ?"
- "נראה לי שכן "
" לא מפחיד אותך ?"
- " אתה מפחד כרגע ? "
שתיקה ...
"לא"
- "רואה ... "
"יש בזה משהו , קח , שים שקל לצדקה ."
שמתי ... ולא קיבלתי כלום , אפילו לא קבלה לאלוהים .
מקווה שהוא יזכור את זה 😄
לחשוב
חיובי
לפני 18 שנים. 3 באוגוסט 2006 בשעה 5:32