חולות מדבר
אדם ונאד מים
שופך אותו על החול החם
אולי מרחמים
אולי כל זה למען צבע קצת אחר
רוחות הקיץ מתעוררות לפתע משאירות את האוויר נטוע במקומו , עומד , העולם מסרב לשרת יושביו.
ישבנו , פצועים בכפות רגלינו , חולצותינו מיוזעות , פנינו חבולות.
מולינו , ממשיך האוייב הנורא לכבוש , לנצח , לעשות את כל מה שכשלנו אנו לעשות בעצמנו.
ייחלתי לגשם.
ייחלתי לשינוי מצב.
ייחלתי ליכולת על טבעית שתאושש רגליי , תתן לי את הכוח להתרומם שוב עם אותו הרצון לכבוש.
ייחלתי לתשוקה , לי ולחבריי.
עוד מעט סיבוב שני, מ' מדליק סיגריה , מודיע לנו כך ...את הסיבוב הבא הוא יראה רק מהצד.
שלחתי בו מבט של אכזבה ,כך גם א' , הרי אחרי הכל הוא נוטש אותנו במצב השברירי הזה.
כף רגל , אויייייי כף הרגל .
י' מספר על נקודות לחיצה בגוף עליהם למד בפיסותרפיה , זה כנראה קשור ללחצים קשים על הגב התחתון.
הוא לוחץ לי פה ושם , אני מרגיש מין סוג של הקלה מינימלית , פסיכולוגית אולי , הכל , כדי שאוכל לרוץ אל הסיבוב הבא.
ברקע , צרחות משתוללות , קללות בשני שפות , כדורים שורקים מדי פעם מעל גדרות המתחם הלא כל כך גבוהות , מוסיקה ... אני שומע מוסיקה , הכל מתקרב לקיצו.
אני רואה אור כחול , סופר בלב עוד 20 שניות
מבט אחרון לחבריי , כולם מתחילים לקום.
הכנה אחרונה.
התקפה אחרונה.
נגמר הזמן.
תורינו.
אני רואה אור כחול, מוסיקה , מייקל ג'קסון ופול מקרטני "בואו ביחד ... "
ר' על הקו - " אחי ! אני יוצא סוף סוף מלבנון !!!"
- כמה כיף לשמוע את זה , אני אומר.
" כן אחי , חוזר הבייתה , לירושלים , סוף סוף !! מה איתך ? "
- וואלה... משחק כדורגל , הפסדנו משחק שעבר , עכשיו שוב תורינו.
"טירוף , תנצח בשבילי אה יא זלמה ( כינוי לא ברור ... ) "
-ברור , הבאת לי קטיושה אגב?
" בטח אחי , תבוא לבקר , תקבל קטיושה ..."
-הזמנה מפחידה משהו אני אומר , אל דאגה... אבקר בקרוב.
לפני 18 שנים. 21 באוגוסט 2006 בשעה 7:00