לפני 17 שנים. 1 בספטמבר 2006 בשעה 18:04
המוח שלי רותח מתככים ומזימות
קונסיפרציות גלובליות אשר גורמות לאני הקטן להרגיש
עוד קורטוב של אי ודאות.
הגב התחתון שלי כואב ורותח גם יחד
ניתן לפרש את הכל כחסר משמעות.
גרסת הבמאי.
האוויר
הוא הפך להיות לא רלוונטי
עצם קיומו מובן מאליו.
ניל יאנג
מחפש לב של זהב.
נקודה.
העוצמה מתגברת.
חלום לחולמים.
תקווה לשוטים.
כוס יין, טיול נשכח במורד הגרון
זקנה , מה עם קצת פחד ?
מחר
מעבר
נקיק
עוד דרך שצריך לעבור
צריבה
תחושה של שליחות
עיניים שטות
מחפשות
לב של זהב
ניל יאנג
עוד שנייה נגמר.
קול עדין...
קורא
כורה
חוצב
עמוק עמוק עמוק
זחילה...
מה עם קצת ...
רעד
רטט
רגש
אהבה
חוסר
שוב , חיפוש.
תשוקה נדחפת
תשוקה רודפת
אמצעים דיגיטליים
הסוואה ראוייה
מילים נותנות הרגשה של
בטחון
דגל בחצי התורן
מילים
שחור על גבי לבן
בראש הכותרת
תמיד אדום.
