לפני 8 שנים. 22 במאי 2016 בשעה 8:47
לא לחצות את מפתן הדלת,
בשום פנים ואופן, לא לחצות.
כי הדברים אותם אני בונה לאט לאט,
אותם דברים שהוייתי מקדשת,
בחטאים אמנם...
אבל לשם הוייתי חותרת,
אותם דברים, ניצחונות קטנים,
אין לי בהם שימוש.
אני אניח את ראשך מתחת לגרדום,
אקעקע על גופך כיבוש,
ואז אפנה מבט...
אצלול אל האופק,
אין שום טעם להמשיך לרקוד.
אסתפק לי במועט,
ניצוץ קטן בחושך
ומיד אמשיך לנדוד.
שאלה אותי האם אני א-מיני.
לך תספר לה על דברים שכבר שכחת...