מתפרק לאט לאט
אולי אסתפק במה שיש
וזה כאב כשאת הלכת
וזה כואב לא להתרגש
מתפרק לאט לאט
לפעמים מייחל , כמה שיותר מהר
ואולי הכאבתי קצת
כדי לראות איך האחר מדמם
מתדפק על דלתות מעץ
של בתים ריקים , של חלומות חלולים
מתאהב בכוכב נוצץ
והקיום שלו , נטע בי חיים
מדפדף בדפי עבר
קורא מילים שלך , קורא ובוכה
וכל ספר כשהוא נגמר
משאיר אותי , חצי ריק חצי מלא
אז התפרקתי לאט לאט
אני בונה עכשיו , סכרים חדשים
ולפעמים זה נדמה , את מצליחה לחדור
אך מתגבר , על זרמים חלשים
התפרקנו לאט לאט
יותר מדי זמן , יותר מדי כאב
התפרקנו מבלי להיות , מבלי לחוות בכלל
את המהות של השלם
מתמלא אך לאט לאט
נושך שפתיים שברקע מתנגן
הצליל שהפך אותך
לזכרון עתיק , לפצע מתיישן
עצי הגן בוכים שלכת
לאוויר יש טעם מתוק
בסך הכל רצית לצחוק
בלעדיי
בסך הכל להשאר
בחיי
לרצות הכל
לרצות יותר מדי
שבילי עפר מאחוריי
הרים רמים מלפניי
רוצה הכל , יותר מדי
רוצה הכל , יותר מדי
רוצה הכל , עד סוף ימיי
אחרוט את שמך
על ספסלי גינתי.
לפני 17 שנים. 11 באוקטובר 2006 בשעה 10:06
