לפני 17 שנים. 26 בנובמבר 2006 בשעה 9:19
בוקר
אור
עיניים בקושי נפתחות
"זה מה שקורה שישנים 4 שעות"
אז ...
יורדים למטה
מתניעים את הרכב
הכל קצת כבד...
למזלי
גם כ"כ מוכר.
התרוצצתי בין פקידה מס' 1
לבין פקידה מס' 2
בדרך כמובן היה גם כספומט
וכמובן שגם הוא לא עבד.
גברת עם שיער מחומצן וירוק בעיניים
תפסה את פניי , חילקה אותם לשישה ריבועים קטנטנים.
חזרה לפקידה מס' 1
חמודה דווקא פקידה מס' 2.
סיימתי
הללויה
מתקרב למעלית
אישה עם תינוקת מחייכת אליי
חיכינו ביחד בתור
סיפרה לי על צרות , טיולים ועל בעל שלא מעריך
עוד שנייה היא בוכה והתינוקת מחייכת אלי.
דיברנו עוד קצת
יודע ש
...
שיפרתי לה בקצת את המצב רוח
חשבתי לעצמי
איך אנחנו תמיד מאבדים
את הדברים החשובים מכל
חזרתי הבייתה...
כמובן , עוד הודעה אדומה
כמובן שזה עוד גבר אומלל
חשבתי לעצמי
האם מותר להתנחם לפעמים בפתאטיות של הכלל
