לפני 7 שנים. 18 בספטמבר 2017 בשעה 15:34
דקסטר תיאר את זה הכי טוב.
יש אצלי נוסע אפל, שבאמצעות נורמליזציה אני דוחק אותו החוצה.
אבל יש לו צרכים.
ויש לו קול.
והוא משתלט על מערכת האקלים הפנימית שלי - דוחף אותי למחוזות של תסכול וסלידה מהקיים.
אני הרי גר עם מישהי,
בת הזוג הנפלאה שלי,
והאהבה שאני חש אליה ואיתה - אסור שתעלם.
היא לא מכירה את הנוסע האפל שלי.
היא לא מכירה את העולמות בהם אני משוטט.
היא בצורתה הייחודית - נפלאה וטהורה, רחוקה מהבורות המיניים שלי.
ואני,
אני מתגעגע לשליטה.
מתגעגע לנשלטת האחרונה שלי.
מתגעגע לפרצופים המתעוותים מכאב, מתשוקה.
והמוח, המוח צועק בגידה.
והנוסע, רוצה לקשור
להכניע
לפרק ולהרכיב.
איך
לעזאזל
אני
מוצא משוואה
מתאימה.
