לפני 17 שנים. 4 בפברואר 2007 בשעה 13:12
כרגיל ממשיך למרוח
יודע איך לקשור ואז לברוח
מסתפק בנקודה ריקה בחדר
מסתפק והיא שלי
כרגיל אני צורח
מתפרק לחלקים קטנים , בורח
ואז עוצר הכל לרגע
מתאהב באני הדמדומי
ובחלום נותרו רק נהרות של דם
פרצוף אדום פרצוף לבן
לכל החששות נתנה היא שם
בזכות הפחד היא נשארת
ולחלום הזה יש אצלי מקום
שמתעורר עם הרצון לנקום
פרצוף לבן פרצוף אדום
בזכות הפחד היא נשארת.