לפני 5 שנים. 11 במאי 2019 בשעה 15:29
האמת היא שהגעגוע מתחלק ל 2.
הסשן, והתקופה שנקראת בין הסשנים.
האחרונה שלי הייתה גם ההכי טובה שלי.
נאמר לא מהמקום האנוכי אלא מהמקום שבו הקבלה והנתינה היו שווים הם.
הסוף היה רגע מצער לשנינו.
המוסר גבר על הצורך.
שמחתי שהפגמים שלה - בעיניה, נעלמו עם הזמן.
שמחתי שהקול שלה גבר.
שמחתי לראות רצונות קטנים הופכים לפנטזיות גדולות.
לראות אותה נסחפת עם רוחות של בטחון וגאווה.
מדי פעם אנחנו מדברים.
רק מילים - ללא קול, ועדיין, שנינו שומעים געגוע.
אני
לאיטי
מגבש החלטות חדשות.