שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מזפזפת קדימה

כותבת בשביל לזכור
לפני 17 שנים. 15 בפברואר 2007 בשעה 22:24

שוב אני נזכרת למה אנחנו לא מתאימים.
למה חשבתי להפרד ממנו,
למה זה הרבה פחות כאב הפעם.

כל מה שאני מקבלת ממנו זה פני השטח.
זה שמח, צחוקים, אי רצון להתמודד עם כאב.

אנחנו אפילו לא ביחד וזה מציק לי.
אני לא מצליחה לדבר איתו על דברים אישיים בצורה רצינית.

זה לא מספיק בשבילי.




אני חוזרת לגיקים חמודים...
שאוהבים להצליף.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י