בתקופה שלי בפייק (לפני משהו כמו 3.5 שנים) הכרתי גם הרבה אנשים טובים שהפכו לחברי נפש. עם חלקם הקשר נשמר עד היום, למרות שאני כבר מעל שנה וחצי לא פעילה שם.. ועם הרוב הקשר נותק.
היום כשירדתי לקנות צהריים, בעודי חוצה את הכביש, שמעתי קול קורא לי בצליל ישן וכל כך מוכר.
"דנה!"
הסתובבתי.
זה החבר הראשון שפגשתי מהפייק במציאות. עזר לי בימים סופר מורכבים של להחליט אם להתגרש, מתי לגשת לפתוח תיק.. הוא אפילו נתן לי ספר במתנה (של אשתו), אני לא חושבת שהוא מודע בכלל לעד כמה הספר הזה השפיע עלי, שינה אותי.
כמה החיבוק איתו היה לי נעים. פתאום נזכרתי בעיניים היפות שלו, בחיוך הקסום. מעולם לא היה בינינו כלום מעבר לשיח - אבל השיחות והבירות אחהצ בתקופה המורכבת ההיא פשוט היו אור באפילה עבורי.
כמה משמעותיים יכולים להיות אנשים שאנחנו פוגשים בדרך.
לפעמים רק במרחק של שנים אנחנו מבינים איך נוכחות של אדם בחיינו השפיעה עלינו; וגם אם בהווה הוא לא חלק מחיינו, הוא כן שם ברקע, חלק מאיתנו וממי שאנחנו.
איש יקר.. לא יודעת אם אתה מסתובב פה אבל רציתי להגיד תודה. החיוך, החיבוק והמבט פשוט עשו לי את היום. שימחת אותי אפילו בלי לדעת (ודקה לפני הייתי על סף דמעות). מחכה למייל.. (:
