לפני שנתיים. 17 ביוני 2022 בשעה 7:47
התכתבנו בטלגרם כמה חודשים. לילות שלמים, חלקנו פנטזיות עם עלילות מורכבת, מחליפים דמויות וסיטואציות, מאתגרים את הראש עם תפניות חדות בעלילה. הוא לימד אותי לאונן ולפתוח את הראש. הוא הכיר את גופי ומוחי מכל זווית אפשרית והביא אותי לשיאים שלא הכרתי, אבל אף פעם לא ביקשתי לראות את פניו או לשמוע את קולו, עמוק בתוכי חששתי שברגע שאראה אותו הקסם יתפוגג. הגבר הזה חימם אותי עד שהחשק לממש היה חזק ממני… עד שיום אחד הגעתי לתל אביב והסכמתי להיפגש.
״תגידי, איזו עלילה בא לך לממש?״
״תפתיע אותי, אני כבר אזרום״.
לא היה לי מושג, כמה השפעה תהיה למשפט הקטן הזה שזרקתי בלי לחשוב. וככה מצאתי את עצמי יושבת על הבר בהילטון, עם שמלה כסופה שלא משאירה הרבה מקום לדמיון, בהמתנה לגבר שאף פעם לא ראיתי את פניו.
״אבל איך אדע שזה אתה?״
״אני כבר אגש אלייך, את תראי גבר גבוה עם חולצה כחולה ושעון על יד ימין – את לא תתבלבלי״.
אני מזמינה מרטיני עם זית, לוקחת לגימה ומחייכת לברמן, הקוקטייל באמת מצויין. הרגשה של מבט עליי לא עוזבת אותי כבר כמה דקות, אני יודעת שהוא שם ונהנית מהמתח. הסקרנות מתגברת ואני מסובבת את הראש. אני פוגשת מבט חודר של עיניים שחורות, מבט שגורם לצמרמורת נעימה להתפזר לאורך עמוד השדרה ואני מתיישרת על כיסא הבר.
הוא בשנות ה-40 המאוחרות, אכן גבוה ונראה מדהים ולא רק לגילו. הוא לובש חולצה מכופתרת, החולצה כחולה. אני נרגעת סופית כשמזהה שעון המציץ מתחת לשרוול על ידו הימנית, מחייכת ועושה לו שלום עם הדרינק. הוא ניגש ומתיישב לידי.
״אז מה יפה כמוך עושה כאן לבד?״ – ליבי מחסיר פעימה. אני רק נראית רגועה.
״מחכה לך, אתה מאוד… פונקטואלי״.
״לא הייתי נותן לך לחכות אפילו שנייה, שלא יחטפו אותך״ – הוא מזמין לעצמו ויסקי ומסתכל עלי במבט רציני, כאילו הגיע עם עצמו לאיזה החלטה.
״אני יכול לשאול אותך משהו?״
״אתה יכול״, אני מחייכת ומחזירה לו את אותו המבט.
״יש לי כמה שעות עד הטיסה. אם אני רוצה לעלות איתך לחדר, להוריד ממך את השמלה הקטנה הזאת ולזיין אותך בכל החורים. חזק. כמה זה יעלה לי?״
אני כמעט נחנקת מהמרטיני שלי אבל מצליחה להסדיר את הנשימה. מדברים על מעבר חד!
טוב, אני יכולה לשחק גם בזה.
״אתה חושב שאני זונה??!״ אני מצמידה יד לחזה בתנועה הכי תיאטרלית שיכולה להיות.
״אני בטוח בזה, פשוט תגידי מחיר״.
תיארתי לעצמי שהמשחק ילך לכיוון הזה אחרי שהוא אמר לי לבוא עם קונדומים בתיק, רק לא חשבתי שהגוף שלי יגיב בכזאת עוצמה! הרגשתי איך הכוס שלי נהיה רטוב והפטמות מזדקרות רק מהמחשבה שהגבר הזה הולך לזיין אותי.
״1,000״ אני פולטת סכום ראשון שעולה לי בראש, אין לי מושג באמת כמה זונות לוקחות על השרות.
״סגור״ הוא נראה מרוצה מהעסקה.
״1,000 דולר לשעה״ אני מוסיפה, מחייכת חיוך כובש ועוקבת אחרי התגובה שלו, מנסה לא לצחוק. אם כבר להיות זונה, אז לפחות זונת צמרת!
״זה שוד״ – הוא צוחק – ״במחיר הזה אני דורש לפחות שעתיים!״ – פאאק, המשחק בא לו כל כך טבעי שאם היה שחקן בטוח היה מקבל אוסקר.
״אפילו שלוש..״ – אני מחייכת ומסתכלת עליו במבט צוחק – ״אם תוכל לעמוד בזה״.
הוא מחייך חיוך מסתורי שיכול להגיד כל דבר וזורק שטר על הבר.
״בואי״. הוא עוזר לי לקום מהכיסא ומוביל לכיוון המעלית. אנחנו עולים לקומה שמינית ונכנסים לחדר מרווח עם נוף עוצר נשימה, הגבר הזה ללא ספק משקיע במשחקים שלו.
אני עוצרת באמצע החדר בחוסר ביטחון, לא בטוחה מה מצופה ממני לעשות. כל ההיכרות שלי עם התחום זה סרט עם ג'וליה רוברטס ולא נראה שזה הולך לכיוון של שמפניה עם תותים וצפייה בסרטים ישנים. אני אמורה עכשיו לתת לו לבחור קונדומים?
אני פוגשת במבט שלו, נושמת עמוק וכל המחשבות משתתקות. עברתי את נקודת האל חזור ואני יודעת בדיוק מה הוא רוצה. אני מורידה את הכתפיות הדקות של השמלה ונותנת לה לגלוש לרצפה, נשארת רק עם חוטיני ונעלי עקב, המבט שלו עוקב אחרי כל תנועה.
״תמשיכי״, הקול שלו מהפנט. אני מורידה את התחתונים ונותנת להם ליפול לרצפה.
״תישארי עם העקבים״, הנשימות שלי הופכות לכבדות.
הוא פותח את החולצה ונותן לה גם לגלוש לרצפה. אני בולעת רוק למראה הגוף המושלם הזה… אני נאנחת ומקמרת את הגב כשהידיים שלו חופנות את שדיי והאצבעות מסובבות את הפטמות, צועקת מהנאה כשהוא מפשק את רגלי ומחדיר לי אצבעות. מהר. חזק. בלי לשאול.
כי הוא שילם על זה!
הוא תופס אותי, מרים על הידיים ומעמיד על ארבע על המיטה. מרגישה זין קשה נצמד לי לכוס. גל של הנאה שוטף את גופי כשהוא שם לי יד על הגב וחודר לתוכי בתנועה חזקה. הוא משחק עם הקצב עד שאני נטרפת ומתחננת שלא יעצור, ידיי תופסות ומקמטות את הסדין. הוא מכניס לי אצבע לתחת… ועוד אחת…ומגביר את הקצב…״כן מאמי! בדיוק ככה!״ הלחץ בתוכי מתגבר ודורש שחרור, הגניחות שלי הופכות לצרחות. הוא מרגיש שאני קרובה, תופס איתי בשיער וחודר הכי עמוק שאפשר.
״תגמרי בשבילי זונה! עכשיו!״
אני סוגרת את העיניים והעולם מתפוצץ בצבעים… הוא משחרר אותי ואני נופלת על המיטה עדיין רועדת.
הוא הופך אותי על המיטה ומושך אליו. מרים לי את הרגליים ואני מצמידה אותן לחזה. מרגישה איך הוא מתחיל לחדור לי לתחת, השרירים משוחררים מאורגזמה והוא נכנס כל כך חלק. ההנאה רק מתגברת עם כל תנועה, עד שכולו בתוכי. הוא נותן לי רגע להתרגל לגודל ומשחק עם הדגדגן. ההרגשה מטורפת, אני גונחת ומקמרת את הגב. הוא מגביר קצב, דופק את החור הקטן שלי שרק שמח לקבל ממנו עוד, תוך כדי מחדיר לי אצבעות לכוס, משפשף את הדגדגן. הוא ממשיך עד שאני בוכה מהנאה ששורפת את גופי, עד שאני מתחילה לרעוד מעוד אורגזמה מטורפת שמעיפה אותי לעל חלל.
הוא יוצא ממני ומוריד את הקונדום, מצמיד את הזין לשפתיי ואומר לי לפתוח את הפה, שנייה אחרי זרם חם של זרע ממלא אותי, נוזל לתוך הגרון… על הסנטר והחזה… אני מסתכלת לו לתוך העניים, אוספת כמה טיפות עם האצבע ומכניסה לפה.
״פאאאק! את טובה!״
כשאני פותחת את העיניים הוא כבר כמעט לבוש.
״כמה זמן ישנתי? אני מעבירה יד על גופי ומרגישה את הזרע שכבר התחיל להתייבש.
״בערך שעה, לא רציתי להעיר אותך. את נראית כמו מלאך נופל… בין סדינים לבנים, מכוסה בזרע״.
״באמת נשמע כמו מראה מלבב״ אני נמתחת פעם אחרונה וקופצת מהמיטה. חייבת להתקלח. הוא לא מפספס הזדמנות להפליק לי על התחת, אני צוחקת ורצה מהר למקלחת לפניי שאקפוץ עליו שוב.
כשיצאתי הוא כבר לא היה שם. על שידת המיטה שכבו להם 10 שטרות של 100 דולר, הסכום שביקשתי בצחוק עבור השירות שלי. מה לעזאזל קורה כאן?? הוא לקח את המשחק רחוק מידי או ש… אני לא רוצה לחשוב על האלטרנטיבה. אני פותחת את הטלפון שהיה על שקט ורואה הודעה בטלגרם מלפני שעה, הוא עד עכשיו נתקע עם האוטו והיה בלי קליטה. מצטער שלא יכל להודיע… פאאאאק!
אני לוקחת שני בקבוקונים של וודקה מהמיניבר ומרוקנת אותם אחד אחרי השני. קוראת שוב את ההודעה ומבינה שמי שהייתי אמורה לפגוש כלל לא הגיע. אני נופלת על המיטה… ונקרעת מצחוק.
לינה! יא חתיכת סתומה!!! עם מי, לעזאזל, הזדיינת עכשיו?!! אשכרה אספתי קליינט בבר! פאאק!
מזל באמת שלא נפלתי על שוטר סמוי, אני מתארת לעצמי את הסיפור הזה מתחיל במילים "כבוד השופט" ופורצת בצחוק היסטרי.
אחרי כמה זמן ועוד קצת וודקה אני מצליחה סוף סוף להירגע ולהתלבש. אני מתיישבת על המיטה ומסתכלת שוב על השידה, הכסף עוד שם, הוא מוחשי ולא מתכוון להתנדף לשום מקום. הוא יכול לגמרי לסגור לי כמה פינות החודש, אבל אפילו אתאיסטית מושבעת כמוני יודעת ששום טוב לא יצא מהכסף הזה.
אני מחייכת לעצמי, לוקחת את הפנקס של המלון ורושמת תודה על הנקיון. לוקחת רגע עם היקום ומודה לו על זה שלא נפלתי על פסיכופט וששום קונדום לא נקרע. אני משאירה לחדרנית את הטיפ הגבוה בהיסטורית המלונאות ויוצאת מהחדר, כמובן עם עט למזכרת.
למחרת הוא כתב לי והתנצל שוב. לא סיפרתי לו מה קרה כי לא רציתי לבאס אותו. פשוט אמרתי שהייתי בלי הטלפון ואחרי שחיכיתי חצי שעה, חזרתי הביתה והלכתי לישון. אחרי זה די איבדתי עניין בכל המשחקים האלה והקשר לאט לאט דעך.
ניסיתי לזרוק מהראש כל זיכרון מהערב ההוא וכמעט הצלחתי. רק מידי פעם, כשהייתי מאוננת, שניה לפני האורגזמה, הייתי מוצאת את עצמי שוב בחדר ההוא… עם הגבר ההוא בתוכי.
סוף דבר
עבר לו כמעט חודש עד שערב אחד, שגרתי לחלוטין, קיבלתי שיחת טלפון ממספר לא מוכר.
״היי לינה״ אמר קול שזיהיתי מייד.
״היי… אתה..״ אני אפילו לו יודעת איך קראים לו – ״מאיפה יש לך את המספר?״
״חייגתי לעצמי מהטלפון שלך לפניי שיצאתי, את מהבחורות שצריך לשמור״.
״אממממ, הייתה שם אי הבנה, אני לא באמת…״
״זונה?״
״בדיוק. אני לא זונה.״
״כבר הבנתי את זה כשהתקשרו אליי מהמלון ורצו לוודא שאין לי דמנציה ואני מבין איזה טיפ השארתי לחדרנית״ הוא צוחק – ״את רוצה להסביר לי מה היה שם?״
״אני לא יודעת אפילו איך להתחיל" - איך אפשר להסביר את זה?
״תפתיעי אותי, אני כבר אזרום״.
מה???! מהה???!! פאאאק!
״אתה לא אמיתי!!! – אני מרגישה את הפנים שלי בוערות… – ״זה היית אתה כל הזמן הזה?!״
הגבר הזה ללא ספק משקיע במשחקים שלו.
