שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

LS

Stream of consciousness

לפני שנה. 27 בפברואר 2023 בשעה 18:45

 

פגישה אקראית באירוע של חברים, מבט חטוף, חיוך מסתורי, התכווצות מוכרת באזור הבטן. וכאילו לא היו כל השנים האלה... נמסתי. זה בטח הירח, חשבתי לעצמי, הוא תמיד משחרר יצורים ליליים. 

 

- "נו את באה?" - הוא מושיט לי את היד ומסתכל עלי בהמתנה. שאלה של 7 אותיות, מה יותר פשוט מזה? אבל אני עוד מתלבטת, ההצעה להקפיץ אותי הביתה הייתה צפויה, ניתנה בנימה חברית והתקבלה בחיוך כובש, אבל אני יודעת שתהיה עצירה איפשהו בדרך. 

ההחלטה הרי כבר התקבלה.

התקבלה פה אחד.

בלי שנאמרה אף מילה.

הרי מתחת לתדמית הסאחית, מתחת לעור הכבשים המטופח, אנחנו עוד שם, מי שאנחנו בין הצללים. 

 

אני לוקחת את ידו ואנחנו הולכים לכיוון האוטו. 

הוא מתחיל את הנסיעה והנוף מעבר לחלון הופך למדברי. 

הוא שותק. 

גם אני. 

אנחנו במצב המתנה. 

 

לא, אני לא יודעת מה עובר לו בראש, פעם יכולתי להגיד על מה הוא חושב, אבל ככל שהתבגרתי הבנתי עד כמה החשיבה שלנו מורכבת עד כמה האדם בעצמו לרוב לא מבין מה מניע אותו. הוא עוצר במקום מבודד ומכבה מנוע. אנחנו שוב במדבר, זה מוטיב חוזר. 

 

- "ומה קרה ל"פשוט אקח אותך הביתה"? - אני מחייכת ומורידה את החגורה. המילים כבר בפי, מתגלגלות על הלשון, כמעט בועטות בשיניים. אבל אני עוד לא מוכנה לשחרר אותן. אני פותחת את החלון ולוקחת נשימה עמוקה, נותנת לאוויר קריר למלא את ריאותי. 

 

- "זה הרי בכלל לא מה שאת רוצה להגיד". - הוא מחייך יותר לעצמו ומסתובב אלי. ליבי מחסיר פעימה ומתחיל לדהור בקצב מטורך, המבט הזה... כמה אני מכירה את המבט הזה.  

 

- "זה לא..." - אני סוגרת את העניים ומעבירה לשון על שפתי היבשות, יש להם טעם של חטא. 

 

- "אז תגידי את זה". - הוא לוחש, פתאום כל כך קרוב. שפתיו כמעט נוגעות בשלי, ידו כמעט נוגעת בצווארי, אני נמשכת אחרי חום ידו, מתחננת למגע אמיתי.

- "רק תבקשי..." - קולו מהפנט, מעביר צמרמות של ריגוש בגופי, משנה תודעה, משעבד לרצונו ומשחרר בו זמנית.

- "פשוט תגידי את זה, אני מרגיש כמה את רעבה..." - ואני לוחשת את המילים האסורות, שכבר לא יכולה להחזיק בתוכי, בנשימה אחת שורפת את הדרך חזרה. 

 

- "יותר חזק!!!" - ידו מתהדקת סביב צווארי, אני גונחת בקול ופולטת תחינה חזקה וברורה:

 

- "תאנוס אותי".

לפני שנה. 26 בפברואר 2023 בשעה 11:28

 

גופי בוער כבר שבוע, אין לזה סיבה מיוחדת, לפחות לא כזאת שאוכל לשים עליה את האצבע. זאת תקופה, היא תחלוף כמו כל התקופות שהיו לפניה... ואז אצליח לישון. 

 

גופי בוער כבר שבוע. החום בדמי חודר למוח, משתלט על המחשבות ומשנה את התודעה. זאת כבר לא אני, זאת מישהי אחרת שקובעת את החוקים. היא רוצה דברים שבחיים לא הייתי עושה... אבל היא תעשה אותם כי אין לה מחר. 

 

גופי בוער כבר שבוע והעולם משתנה. הצבעים העדינים של עולמי מתחלפים בצבעים בוהקים, העולם אדם ושחור. העולם רותח. כבר אי אפשר לעצור את הרכבת הרים.

 

גופי בוער כבר שבוע ואני נשרפת. לא רוצה להתנגד יותר. אני שולחת הודעה עם מילה אחת, אני יודעת שתבוא, אתה מכיר את התקופות האלה, אתה יודע מה אני צריכה. 

 

גופי בוער כבר שבוע ואתה מולי. לא יכולה להפסיק להביט לתוך עיניך, גם כשאתה חודר לתוכי ואני מתפוצצת. 

 

גבר עם עיניים מקרח הכי כחול בעולם, אתה מרגיש אותי? מרגיש את החום הזורם בתוכי?! 

 

- פאאאק ילדה את בוערת!!!

 

- רק אל תעצור... אני פאקינג נשרפת כאן!!!

לפני שנה. 25 בפברואר 2023 בשעה 15:43

- זאת הפגישה השנייה שלנו וכיף לי איתך מאוד. - אני מהנהנת בהסכמה שגם לי והוא ממשיך. - הייתי רוצה להכיר אותך יותר טוב, אבל יש לי בקשה קצת הזויה לפני ואבין לגמרי אם לא תסכימי. 

אנחנו יושבים בפאב שכונתי קטן מול הבית שלי והאמת שעד לרגע הזה די השתעממתי מהדייט, הרגשתי שהוא לא ממש איתי. - עכשיו סיקרנת, תמשיך. - אני לוקחת לגימה מהדרינק ומסתכלת עליו בהמתנה. 

- אני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל. - הוא נראה די נבוך מכל הסיטואציה. 

- תתחיל מהעיקר ומשם נתקדם - אני מחייכת חיוך מעודד ונשענת אחורה על כיסא הבר, כמות הדייטים שהייתי בהם הפכה אותי לסוג של פסיכולוג בתחום ואני מרגישה מוכנה לכל תרחיש. 

הוא מרוקן את וויסקי שלו בלגימה ואומר בנשימה אחת. - אני חייב לראות את הכוס שלך. - אני נחנקת מהמרטיני וכמעט נופלת מהכיסא מרוב צחוק, מסתבר שאני לא מוכנה לכל תרחיש אחרי הכול.

- את בסדר? - הוא מסתכל במבט מודאג איך אני מתייצבת חזרה על הכיסא.

- הכול טוב. - אני אומרת אחרי כמה שניות של הסדרת נשימה - תקשיב, יש לך מזל שאתה יפה! עוד הפעם, מ ה אתה חייב לראות? 

- את הכוס שלך. - הוא אומר כבר בטון יותר רגוע, כנראה מעודד מזה שלקחתי את זה לכיוון של צחוק.  

- טוב - אני מדליקה סיגריה, אחרי שהשתלטתי על התקף צחוק נוסף ומוציאה עשן - עכשיו מהתחלה בבקשה, לאט וברור, חייבת להגיד שזאת הבקשה הכי מוזרה ששמעתי בחיי. - הוא נאנח בכבדות ומסתכל עליי עם כל הצער של העם היהודי על פניו.

- לינה תביני, אני לא איזה סוטה, באמת שלא. העניין הוא, שאם אני לא אוהב את הכוס ויזואלית אני פשוט לא מתפקד בקטע מיני, אני יודע שיש לי בעיה ואין לי עוד איך לפתור אותה. הקטע שמטבע הדברים אני רואה את החלק הזה כבר בשלב יחסית מתקדם של הקשר וזה מתסכל רצח כל פעם מחדש, גם בשבילי וגם בשביל הבחורה שלא מבינה מה קורה ולמה זה נגמר. אני הרי לא יכול אפילו להסביר בלי לפגוע בה. אז הפעם חשבתי פאק איט, מה כבר יקרה, מקסימום היא תסרב. אני לגמרי אבין אם תלכי עכשיו, זאת באמת בקשה מוזרה. 

אנחנו שותקים כמה דקות, אני מעשנת והוא מסתכל עליי במבט חודר, מנסה להבין מה עובר לי בראש. 

- טוב. - אני מכבה את הסיגריה ועושה לברמן סימן של חשבון עם היד. 

- מה טוב? - הפרצוף המבולבל שלו פשוט מהמם. 

- אני מוכנה להראות לך.  

- באמת?! כאילו מצוין! אבל למה? - הוא בוהה בי כאילו הרגע צמח לי ראש נוסף והציע למצוץ לו מתחת לשולחן. הברמן מניח מולנו את החשבון ואנחנו מחכים בשתיקה שילך. 

למה? - אני מחייכת ומושכת כתפיים. - אולי כי אני אוהבת תפניות חדות בעלילה, אולי כי יש לי כוס מהמם ומדליק אותי שתראה אותו. אולי הכול יחד בתוספת משיכה מטורפת אלייך ועוד מיליון סיבות אחרות שאני בעצמי לא מודעת להן. רק שזה עדיין לא הזמנה לסקס, זה משהו שחשוב לי שתבין - הוא מהנהן בהסכמה. אני קמה, לוקחת את התיק ופונה לכיוון היציאה, הוא עוד בוהה בי... - נו אתה בא? - הוא מחייך ובא אחרי.  

אנחנו עולים לקומה שנייה ונכנסים לדירה שלי. אני נועלת אחריו את הדלת ומדליקה את המזגן. באמצע החדר, כורסת עור גדולה בצבע חום, אני מתה על הכורסא הזאת גם על תרומתה לעיצוב ובמיוחד על הנוחות שלה לזיונים. אני מסתובבת אליו ומורידה באיטיות את התחתונים, מתיישבת בכורסא בלי להוריד ממנו את העניים. הוא שותק, כנראה עדיין בהלם שזה קורה לו, חכה מאמי, עוד לא התחלתי. אני נשענת אחורה ומניחה את הרגליים על הידיות, נותנת לו תצפית פנורמית על מה שבניהם. 

- אתה יכול להתקרב. - הוא מתקרב ומתיישב בין רגליי הפתוחות, בוחן את הכוס הקטן שלי שמתחיל לנזול בטירוף מכל התשומת לב. 

- אני יכול...? 

- כן, אתה יכול. - אני בקושי מצליחה לעצור את הגניחה כשהאצבעות שלו מפשקות את השפתיים החיצוניות והוא מתבונן פנימה. שניות עוברות כמו נצח, אני מרגישה את הגירוי זורם לי בוורידים, משתלט על גופי, חודר למוח, מבטל כל כוונה מקורית שהייתה, אני כבר לא בטוחה שאוכל לעצור. ריח הקרבה שלו מחרפן, כל הסיטואציה הזאת מטורפת!

- אתה אוהב את מה שאתה רואה? - ניסיתי להגיד את זה בקלילות מתנשא, אבל יצא לי קול צרוד של כוכבת פורנו. אני מכירה את הקול הזה. ואני יודעת שלא אוכל כבר לעצור. 

- כןןן, הוא מושלם. אני רואה שגם את אוהבת את מה שקורה כאן. - הוא מסתכל עלי בחיוך מבין ואני מבינה שגם הוא לא מתכוון לעצור - את רטובה לגמרי. אני יכול לעזור לך בזה אם את מסכימה. - עם ישראל חי! כמה רצון לעזור לזולת! המוח שלי זורק עוד 100 תגובות ציניות, אבל השפתיים אומרות:

- מאמי בבקשה... - אני גונחת בקול כשהאצבעות שלו מחליקות לתוכי ומתחילות לזוז, אני כבר לא חושבת על כלום, פשוט סוגרת את העיניים ומתמסרת לזרמיי הנאה השוטפים את גופי. הוא מוסיף עוד אצבע ומגביר קצב. כןןןן מאמי, בדיוק שם!!! הגוף שלי נטרף כשהלשון שלו נוגעת בדגדגן, היא מרחפת מסביב, גורמת לגופי להתפתל מעונג. אני מושכת אותו אלי כי הרצון לנשק אותו פשוט בלתי נשלט. מוצאת את השפתיים שלו ומלקקת מהם את הנוזלים של עצמי. כמה שזה מחרמן! הלשון שלו חודרת פנימה, מחקה את תנועת האצבעות בתוכי. אני נצמדת אליו עם כל הגוף רועדת, מוצפת... גומרת.

רוצה אותו בתוכי!

 

- אגב מה היית עושה אם הייתי מגיב אחרת? 

- אם לא היית אוהב את מה שאתה רואה? - אני נמתחת על המיטה ומנערת מעצמי עטיפה של קונדום שנדבקה ליד. - אין לי שמץ, לא באמת חשבתי על האפשרות הזאת. חוץ מזה, כבר עברנו את הצומת. - אני מתישבת עליו ומחדירה את הזין שלו לתוכי. - מכאן זה רק כביש מהיר.

לפני שנה. 25 בפברואר 2023 בשעה 12:27

לפעמים, עמוק אל תוך הלילה אני משחררת את המחשבות ונותנת להן לרוץ חופשי. אני מאפשרת לפנטזיה על פגישה איתך לדחוק את המציאות הצידה וחולמת בהקיץ.

התסריטים די דומים. לפעמים אתה אוסף אותי ולפעמים אנחנו נפגשים כבר במקום. החדרים כל פעם שונים. פעם זה צימר עם קירות מעץ, פעם חדר במלון. הם תמיד אלמוניים כי המוח לא מוכן להשקיע בפרטים ולהתמקד בעיצוב פרט למיטה גדולה במרכז החדר. היא תמיד שם, מיטה גדולה עם סדינים לבנים והמון פרפרים בבטן.

בפנטזיה אנחנו אף פעם לא מדברים, המוח לא רוצה לבזבז זמן, הוא דוהר למנה העיקרית לפני שהמציאות תשלוף אותי מהחלום.

לרוב אתה מזיין אותי כבר בכניסה, איך שנסגרת הדלת. פשוט מזיז את התחתון הצידה וחודר לתוכי כשאני נשענת על הקיר. לפעמים אתה עושה את זה לבד, לפעמים אני מתחננת שתעשה את זה.
לפעמים זה מהיר ומטורף, לפעמים זה ארוך וכל כך טעים.

פעם מלכה, פעם זונה.

זה תמיד קצת שונה, אבל תמיד טוב.

ללא יוצא מהכלל.

בכל תסריט.

ת מ י ד, כל כך טוב.

ומוזיקת ג'אז ברקע.

ואיכשהו אף פעם לא הגענו למיטה...

לפני שנה. 25 בפברואר 2023 בשעה 11:19

 

- בואי מתוקה! - נשמע קולה של אמא מאזור המטבח. - אני צריכה שתקחי לסבתא עוגיות שאפיתי עם התבלין הזה שהיא אוהבת, יש לה יום הולדת מחר ואת יודעת איך היא תמיד בדאון ביום הזה. 

 

 - בכיף, גם ככה התכוונתי לקפוץ אליה היום. - היא לקחה מהמגש עוגיה חמה עם ריח ווניל, נשפה קלות והכניסה לפה. - וואו תקשיבי, זה מטורף!!! - פתאום תפסה את עצמה בוהה בידה, לא מבינה איך היא נהייתה כזאת גדולה. - יואו אמאאא! כמה מריחואנה הכנסת לכאן?! 

 

- מה אני מודדת? שמתי לפי העין. זה בריא ועושה מצב רוח. הבנתי שמספיק רק אחרי שאכלתי שני מגשים בעצמי. - היא צחקה בעודה מסדרת את העוגיות בסלסלה. - טוב שנשאר קצת לסבתא.

 

- אמא, למה את מתעקשת לקרוא למילנה סבתא?! - היא הורידה את הגלימה האדומה מהמתלה ושמה על כתפיה. - הבחורה בת 27, היא רק כמה שנים מבוגרת ממני. 

 

- אם סבא הוריש לה את מקומו כזקנת השבט, אז ככה אקרא לה! חוץ מזה, זה מצחיק אותי כל פעם מחדש. כך או כך, אני מתה על המכשפה הזאת וגם די התחברתן לאחרונה, לא? - היא קרצה לה עם חיוך שובב וכיסתה את העוגיות בבד. חשבה רגע, הכניסה גם בקבוק יין והושיטה לה את הסלסלה. - רק תתרחקי מהיער מתוקה, היום הירח מלא. 

 

השמש כמעט שקעה כשהיא יצאה מביתה. מזג האוויר המושלם התאים למצב רוחה המרומם. היא הרגישה חום נעים מתפזר בגופה ומתרכז איפשהו בבטן התחתונה כשנזכרה בביקור האחרון אצל מילנה ובמשחקים עם חוטבי העצים. עוד פחות משעה היא כבר תוכל להרגיש את לשונה חודרת לתוכה. כשעברה את הגבעה היא עצרה לדקה, נשמה עמוק ועשתה צעד קדימה... עכשיו רק צריך לחצות את היער. 

 

היא בחרה בשביל הצר בין העצים שהשמש עדיין העירה. היא חייבת להגיע לכפר לפניי שהשמש תשקע והיער היפה יהפוך למקום מסוכן מאוד עבור נשים צעירות עם גלימות אדומות. היא הכירה את השביל הזה מילדות ועשתה את דרכה בין העצים בביטחון, אבל הלילה היה שונה, היא חשה שמישהו צופה בה. היא נזכרה בסיפורים ששמעה מנשים בכפר על לילות ירח מלא והגבירה את קצב ההליכה.

 

תחושת הכוח הזר באוויר הייתה מטורפת, היא ידעה שהוא כאן, שהוא זה הצופה בה. היא שמעה רעש בין השיחים ועברה לריצה, אבל מעדה על משהו ונפלה אחורה. הריח הזר עטף אותה לגמרי והיא עשתה מאמץ לפתוח את עיניה. הזאב עמד מעליה, חושף שיניים ענקיות. השמש השוקעת קישטה את פרוותו השחורה בגווני זהב וזה היה אפילו יפה. 

 

- כמה נחמד מצידך לבוא לבקר אותי, בת אנוש. בחרת אחלה שעה! - הוא אמר בשפת זאבים שידעה מצוין. שניהם ידעו שברגע שהשמש תשקע סופית תתחיל שעת הזאבים והוא יהפוך לאדם. היא הרגישה את נשימתו החמה על פניה ושחררה צרחה שהעיפה את כל הציפורים מהעצים הסמוכים. 

 

- בבקשה אל תפגע בי! - היא לחשה בקול רועד וניסתה לסמן לעצמה נתיב בריחה. 

 

הזאב התיישר והסתכל עליה במבט צוחק. - באמת? - הוא שאל והרים גבה. - את אשכרה הולכת על כל פנטזיית האונס עכשיו? 

 

היא סגרה את הפה והרימה אליו מבט מבולבל. 

- כככן.. - גמגמה - חשבתי שזה מה שאתה עושה לנשים שעוברות כאן, שמעתי סיפורים.

 

הוא נאנח בכבדות והתיישב לידה על גזע עץ ישן. - אל תביני אותי לא נכון, אני אוהב את המשחק, אבל בא לי גם קצת ונילי לפעמים, את יודעת, קצת פינוקים, מה אני לא בן אדם? - הוא קלט אותה מרימה גבה וגיחך... - נו הבנת אותי. איך קוראים לך בכלל? 

 

- תקרא לי... "כיפה אדומה" - היא פלטה אחרי רגע של התלבטות. הוא רק משך בכתפיו, רגיל שנשים מעדיפות לא לחשוף את זהותן. הוא גם ככה כבר הריח את כל מה היה צריך לדעת עליה. היא קמה מהאדמה, התיישבה לידו וסידרה את שיערה. - אזזזז, יש הרבה דרישה לממ.. לשירות? - היא שמה דגש על המילה אחרונה, חייכה במבוכה והסמיקה, מוציאה ממנו חיוך חזרה. פתאום הוא היה כזה מתוק ולא מפחיד בכלל, היא רצתה לחבק אותו ולתת לו עוגיה. 

 

- את לא מבינה! - הוא צחק בקול. - מאז שהמחזה הזה יצא, נשים בכלל השתגעו, פתאום זאבים זה סקסי! כבר התחילו להגיע מהעיר לא רק מהכפרים הסמוכים. כולן רוצות את הזאב הרע... "בבקשה, בבקשה זאב גדול... אל תפגע בי!!!" אבל עושות פאקינג סיבוב של שעתיים בשביל לעבור כאן... - הוא עצר בחצי משפט, קולט שהשמש שקעה לגמרי וקולו הפך לאנושי. הוא הרגיש את מבטה עובר על גופו הערום ולמרות שהסיטה אותו מייד, הזאב שבו ידע בדיוק של שנייה מתי הדופק שלה נסק וגם מתי גופה שחרר מנה ראשונה של חומר סיכה. זו גם הייתה שנייה בה הוא ידע שלא ילדת כפר תמימה יושבת לידו.

 

- ומה קורה אחרי שהן אומרות את זה? - היא שאלה בקול רועד והעבירה לשון על שפתיה היבשות. היא ראתה את מבטו משתנה וכבר הבינה שנתפסה... "פאאאק!" היא בקושי הספיקה לסיים את המחשבה כשהוא רכן לעברה בתנועה מהירה, תפס בגרונה והצמיד עם הגב לעץ הסמוך. 

 

- באמת חשבת שלא אגלה מי את??! איפה זה??! תעני לי! - אבל היא רק בהתה בו עם מבט מבוהל וניסתה להשתחרר. - איך שאת רוצה! - בתנועה אחת הוא קרע את בגדיה לגזרים. היא ניסתה להסתיר את עצמה אך הוא תפס את ידיה ביד אחת והחזיק אותם חזק מעל ראשה. מבטו בחן באיטיות את גופה הערום, נהנה משליטתו המוחלטת עליה. הוא מצא את מה שחיפש די מהר ולמרות שהתחננה שיניח לה, מחק את לחשי ההסתרה מגופה. 

 

הוא ראה איך היא מתהפכת מולו, איך צבע עיניה הופך לירוק בוהק ושיערה לאדום. כן, הוא ידע שהיופי של מכשפות היה כל כך מסוכן עד שהחוק העתיק חייב אותן להסתיר אתו מהעולם, אבל עדיין כמעט נחנק ממראה האישה שהחזיק בידיו. 

 

- את הרבה יותר מסוכנת ממה שחשבתי, אבל עדיין כל כך שברירית. אני הרי יכול לשבור אותך ביד אחת אם ארצה, לגרום לך לצרוח מכאב... - הוא אמר בשקט, כשידו עוברת על גופה הרועד והוא נהנה מדמעות הפחד בעיניה. 

 

- ואני גם יכול לעשות את זה!.. - היא הפסיקה לנשום כשהאצבעות שלו חדרו לתוכה. הוא הרגיש את גופה נכנע לו ללא התנגדות ועמוק בפנים שמח שהמכשפה ידעה מתי לשחרר ושלא היה צריך להכאיב לה. 

 

- תסתכלי עלי! - הוא ציווה, היא פתחה את עינייה והביטה בו במבט מעורפל. לרגע הזאב הרגיש שהולך לאיבוד בתוך הירוק הבוהק של עיניה.

הוא קילל וקיפל את האצבעות בתוכה וכשהתחילה להתפתל ולרעוד מעונג שחרר אנרגיה לתוכה. היא הרגישה גל חום מטורף מתפזר בגופה ומתפוצץ במוחה בעוצמות שלא הכירה לפני. היא פתחה את הפה בצרחה אילמת, בקושי מצליחה להכיל את עוצמת האורגזמה ששרפה את גופה. 

 

הזאב בו נהנה להרגיש אותה מתפתלת, צורחת, מתכווצת מכל תנועה. היא כבר לא התנגדה, רק נצמדה אליו יותר וקימרה את הגב. וכשהיא כבר לגמרי איבדה שליטה... הוא עשה זאת שוב... ושוב וכל פעם הגל היה חזק יותר עד שהרגיש שהיא כבר מאבדת הכרה והחליט לשחרר אותה. היא נפלה לאדמה רועדת, מובסת ומרוקנת לגמרי מכוחה. 

 

הוא התנשא מעליה כמו התגלמות של אל הנקמה והביט באויבת הכנועה עם מבט מלא שנאה. - יכולתי לקרוע אותך לגזרים עכשיו! מה חשבת לעצמך שבאת לכאן היום, מכשפה? 

 

היא הרימה אליו עיניים ענקיות מלאות בדמעות. - אני מצטערת! זו הייתה התערבות מטומטמת שאצליח לעבור כאן בירח מלא, לא התכוונתי לפגוע באף אחד, פשוט לעבור מהר בלי שמישהו יבחין בי. ואז נתקלתי בך וחשבת שאני אחת הבנות האלה שרוצות לשחק עם זאבים, פשוט זרמתי איתך.

 

- התערבות? את סתומה לגמרי ילדה? את חושבת שזה משחק?! לפי החוק זכותי המלאה להרוג אותך על זיוף ריח והשגת גבול! - היא עדיין עמדה מולו על הברכיים ומבטה נפל על איברו שלמרות כל האיומים על חייה עמד כמו טיל. "הוא עדיין רק גבר", היא חייכה לעצמה וליקקה את שפתיה. אולי עוד תצליח לצאת מזה בריאה ושלמה. 

 

- אז תן לי לפצות אותך. - היא אמרה לו בקול שקט. - אני בטוחה שאפשר לפתור את אי ההבנה הזאת בלי שמישהו מאיתנו יפגע.

 

- מה את יכולה לתת לי שלא אוכל פשוט לקחת? לא נשאר בך טיפת כוח מכשפה! 

 

- אתן לך את מה שאתה באמת רוצה! אתה הרי לא רוצה פשוט לקחת, נכון? - היא שלחה את ידה וליטפה את איברו בעדינות. הוא ניסה להתרחק אבל היא רק נצמדה אליו יותר. - חכה מאמי, פשוט תן לי לפנק אותך... אתה לא מתאר לעצמך איך אני יכולה... - היא לחשה בקול מתנשף ללא הפסקה, כאשר לשונה החדה כבר מלקקת את איברו לכל אורכו. 

 

- מה את עושה לי מכשפה?! - הוא הביט מהופנט מטה, על איך שהכניסה אתו לפה בשלמותו, בלי לנתק קשר עין לרגע והתחילה למצוץ. הוא צעק כשהרגיש את שרירי גרונה מעסים את הכיפה ואז היא שוב מצצה כאילו זה הדבר הכי טעים בעולם. היא שיחקה עם העוצמה וקצב היניקה עד שהוא איבד שליטה וזרם חם של זרע מילה את גרונה. היא לא הצליחה לבלוע את הכול והזרע נזל לה על הסנטר והחזה. הוא היה מהופנט ולא יכל להוריד את העיניים מהמחזה הזה, אישה עם יופי בלתי אפשרי מלקקת את הזרע שלו משדיה. הוא ידע שלא ישכח את התמונה הזאת בחיים. 

 

 - פאאאק את טובה!!! - הוא סיכם עם חיוך מרוצה, היא הסתכלה עליו מלמטה כשהיא עוד על הברכיים וליקקה את שפתיה. - איפה לעזאזל למדת לעשות את זה??? 

 

- מסבתא! - היא צחקה למראה הפרצוף המבולבל שלו וקפצה על רגליה. - סיפור ארוך. - הוא ניסה לזוז והבין שקפא במקום. 

 

- אני רואה שהכוח חזר אלייך, מכשפה! - היא צחקה ומשכה בכתפיה. - זה מדהים כמה מהר ידעת לרוקן מכשפה מכוחותיה ולא היה לך מושג איך היא מחדשת את כוחה. - היא לחשה כמה מילים ועשתה תנועה עם היד ובגדיה ברגע הפכו לשלמים וכיסו את גופה. 

 

- אין לך מה לדאוג, לא אפגע בך בחיים, אתה פשוט יפה מידי... וגם חסת על חיי. לא אשכח זאת. אתה תהיה בסדר ברגע שאצא מהיער. - היא התקרבה ונישקה את שפתיו בנשיקה ארוכה. - בי מון שרי, חבל שלא נתראה עוד. 

היא נפנפה לו לשלום ונעלמה בין העצים. 

 

המכשפה לא שיקרה, אחרי כמה זמן היכולת לזוז חזרה אליו, יותר מזה הוא הרגיש רענן וחזק מתמיד. הוא הרים את הסלסלה ששכחה בחיפזון ושילב את ריח ביתה עם ריח גופה שעוד היה ספוג בו. אנחנו ניפגש מהר יותר ממה שאת חושבת ילדה, חייך הזאב לעצמו ופנה לשביל הקצר לעבר הכפר.

לפני שנתיים. 17 ביוני 2022 בשעה 7:47

התכתבנו בטלגרם כמה חודשים. לילות שלמים, חלקנו פנטזיות עם עלילות מורכבת, מחליפים דמויות וסיטואציות, מאתגרים את הראש עם תפניות חדות בעלילה. הוא לימד אותי לאונן ולפתוח את הראש. הוא הכיר את גופי ומוחי מכל זווית אפשרית והביא אותי לשיאים שלא הכרתי, אבל אף פעם לא ביקשתי לראות את פניו או לשמוע את קולו, עמוק בתוכי חששתי שברגע שאראה אותו הקסם יתפוגג. הגבר הזה חימם אותי עד שהחשק לממש היה חזק ממני… עד שיום אחד הגעתי לתל אביב והסכמתי להיפגש. 

 

״תגידי, איזו עלילה בא לך לממש?״

״תפתיע אותי, אני כבר אזרום״.

לא היה לי מושג, כמה השפעה תהיה למשפט הקטן הזה שזרקתי בלי לחשוב. וככה מצאתי את עצמי יושבת על הבר בהילטון, עם שמלה כסופה שלא משאירה הרבה מקום לדמיון, בהמתנה לגבר שאף פעם לא ראיתי את פניו. 

 

״אבל איך אדע שזה אתה?״

״אני כבר אגש אלייך, את תראי גבר גבוה עם חולצה כחולה ושעון על יד ימין – את לא תתבלבלי״. 

 

אני מזמינה מרטיני עם זית, לוקחת לגימה ומחייכת לברמן, הקוקטייל באמת מצויין. הרגשה של מבט עליי לא עוזבת אותי כבר כמה דקות, אני יודעת שהוא שם ונהנית מהמתח. הסקרנות מתגברת ואני מסובבת את הראש. אני פוגשת מבט חודר של עיניים שחורות, מבט שגורם לצמרמורת נעימה להתפזר לאורך עמוד השדרה ואני מתיישרת על כיסא הבר. 

 

הוא בשנות ה-40 המאוחרות, אכן גבוה ונראה מדהים ולא רק לגילו. הוא לובש חולצה מכופתרת, החולצה כחולה. אני נרגעת סופית כשמזהה שעון המציץ מתחת לשרוול על ידו הימנית, מחייכת ועושה לו שלום עם הדרינק. הוא ניגש ומתיישב לידי. 

 

״אז מה יפה כמוך עושה כאן לבד?״ – ליבי מחסיר פעימה. אני רק נראית רגועה.

״מחכה לך, אתה מאוד… פונקטואלי״.

״לא הייתי נותן לך לחכות אפילו שנייה, שלא יחטפו אותך״ – הוא מזמין לעצמו ויסקי ומסתכל עלי במבט רציני, כאילו הגיע עם עצמו לאיזה החלטה. 

 

״אני יכול לשאול אותך משהו?״

״אתה יכול״, אני מחייכת ומחזירה לו את אותו המבט.

״יש לי כמה שעות עד הטיסה. אם אני רוצה לעלות איתך לחדר, להוריד ממך את השמלה הקטנה הזאת ולזיין אותך בכל החורים. חזק. כמה זה יעלה לי?״ 

 

אני כמעט נחנקת מהמרטיני שלי אבל מצליחה להסדיר את הנשימה. מדברים על מעבר חד!

טוב, אני יכולה לשחק גם בזה. 

 

״אתה חושב שאני זונה??!״ אני מצמידה יד לחזה בתנועה הכי תיאטרלית שיכולה להיות.

״אני בטוח בזה, פשוט תגידי מחיר״.

תיארתי לעצמי שהמשחק ילך לכיוון הזה אחרי שהוא אמר לי לבוא עם קונדומים בתיק, רק לא חשבתי שהגוף שלי יגיב בכזאת עוצמה! הרגשתי איך הכוס שלי נהיה רטוב והפטמות מזדקרות רק מהמחשבה שהגבר הזה הולך לזיין אותי. 

 

״1,000״ אני פולטת סכום ראשון שעולה לי בראש, אין לי מושג באמת כמה זונות לוקחות על השרות.

״סגור״ הוא נראה מרוצה מהעסקה.

״1,000 דולר לשעה״ אני מוסיפה, מחייכת חיוך כובש ועוקבת אחרי התגובה שלו, מנסה לא לצחוק. אם כבר להיות זונה, אז לפחות זונת צמרת! 

 

״זה שוד״ – הוא צוחק – ״במחיר הזה אני דורש לפחות שעתיים!״ – פאאק, המשחק בא לו כל כך טבעי שאם היה שחקן בטוח היה מקבל אוסקר. 

 

״אפילו שלוש..״ – אני מחייכת ומסתכלת עליו במבט צוחק – ״אם תוכל לעמוד בזה״.

הוא מחייך חיוך מסתורי שיכול להגיד כל דבר וזורק שטר על הבר. 

 

״בואי״. הוא עוזר לי לקום מהכיסא ומוביל לכיוון המעלית. אנחנו עולים לקומה שמינית ונכנסים לחדר מרווח עם נוף עוצר נשימה, הגבר הזה ללא ספק משקיע במשחקים שלו. 

 

אני עוצרת באמצע החדר בחוסר ביטחון, לא בטוחה מה מצופה ממני לעשות. כל ההיכרות שלי עם התחום זה סרט עם ג'וליה רוברטס ולא נראה שזה הולך לכיוון של שמפניה עם תותים וצפייה בסרטים ישנים. אני אמורה עכשיו לתת לו לבחור קונדומים? 

 

אני פוגשת במבט שלו, נושמת עמוק וכל המחשבות משתתקות. עברתי את נקודת האל חזור ואני יודעת בדיוק מה הוא רוצה. אני מורידה את הכתפיות הדקות של השמלה ונותנת לה לגלוש לרצפה, נשארת רק עם חוטיני ונעלי עקב, המבט שלו עוקב אחרי כל תנועה. 

 

״תמשיכי״, הקול שלו מהפנט. אני מורידה את התחתונים ונותנת להם ליפול לרצפה.

״תישארי עם העקבים״, הנשימות שלי הופכות לכבדות. 

 

הוא פותח את החולצה ונותן לה גם לגלוש לרצפה. אני בולעת רוק למראה הגוף המושלם הזה… אני נאנחת ומקמרת את הגב כשהידיים שלו חופנות את שדיי והאצבעות מסובבות את הפטמות, צועקת מהנאה כשהוא מפשק את רגלי ומחדיר לי אצבעות. מהר. חזק. בלי לשאול.

כי הוא שילם על זה! 

 

הוא תופס אותי, מרים על הידיים ומעמיד על ארבע על המיטה. מרגישה זין קשה נצמד לי לכוס. גל של הנאה שוטף את גופי כשהוא שם לי יד על הגב וחודר לתוכי בתנועה חזקה. הוא משחק עם הקצב עד שאני נטרפת ומתחננת שלא יעצור, ידיי תופסות ומקמטות את הסדין. הוא מכניס לי אצבע לתחת… ועוד אחת…ומגביר את הקצב…״כן מאמי! בדיוק ככה!״ הלחץ בתוכי מתגבר ודורש שחרור, הגניחות שלי הופכות לצרחות. הוא מרגיש שאני קרובה, תופס איתי בשיער וחודר הכי עמוק שאפשר. 

 

״תגמרי בשבילי זונה! עכשיו!״ 

 

אני סוגרת את העיניים והעולם מתפוצץ בצבעים… הוא משחרר אותי ואני נופלת על המיטה עדיין רועדת. 

 

הוא הופך אותי על המיטה ומושך אליו. מרים לי את הרגליים ואני מצמידה אותן לחזה. מרגישה איך הוא מתחיל לחדור לי לתחת, השרירים משוחררים מאורגזמה והוא נכנס כל כך חלק. ההנאה רק מתגברת עם כל תנועה, עד שכולו בתוכי. הוא נותן לי רגע להתרגל לגודל ומשחק עם הדגדגן. ההרגשה מטורפת, אני גונחת ומקמרת את הגב. הוא מגביר קצב, דופק את החור הקטן שלי שרק שמח לקבל ממנו עוד, תוך כדי מחדיר לי אצבעות לכוס, משפשף את הדגדגן. הוא ממשיך עד שאני בוכה מהנאה ששורפת את גופי, עד שאני מתחילה לרעוד מעוד אורגזמה מטורפת שמעיפה אותי לעל חלל. 

 

הוא יוצא ממני ומוריד את הקונדום, מצמיד את הזין לשפתיי ואומר לי לפתוח את הפה, שנייה אחרי זרם חם של זרע ממלא אותי, נוזל לתוך הגרון… על הסנטר והחזה… אני מסתכלת לו לתוך העניים, אוספת כמה טיפות עם האצבע ומכניסה לפה. 

 

״פאאאק! את טובה!״ 

 

כשאני פותחת את העיניים הוא כבר כמעט לבוש.

״כמה זמן ישנתי? אני מעבירה יד על גופי ומרגישה את הזרע שכבר התחיל להתייבש.

״בערך שעה, לא רציתי להעיר אותך. את נראית כמו מלאך נופל… בין סדינים לבנים, מכוסה בזרע״.

״באמת נשמע כמו מראה מלבב״ אני נמתחת פעם אחרונה וקופצת מהמיטה. חייבת להתקלח. הוא לא מפספס הזדמנות להפליק לי על התחת, אני צוחקת ורצה מהר למקלחת לפניי שאקפוץ עליו שוב. 

 

כשיצאתי הוא כבר לא היה שם. על שידת המיטה שכבו להם 10 שטרות של 100 דולר, הסכום שביקשתי בצחוק עבור השירות שלי. מה לעזאזל קורה כאן?? הוא לקח את המשחק רחוק מידי או ש… אני לא רוצה לחשוב על האלטרנטיבה. אני פותחת את הטלפון שהיה על שקט ורואה הודעה בטלגרם מלפני שעה, הוא עד עכשיו נתקע עם האוטו והיה בלי קליטה. מצטער שלא יכל להודיע… פאאאאק! 

 

אני לוקחת שני בקבוקונים של וודקה מהמיניבר ומרוקנת אותם אחד אחרי השני. קוראת שוב את ההודעה ומבינה שמי שהייתי אמורה לפגוש כלל לא הגיע. אני נופלת על המיטה… ונקרעת מצחוק.

לינה! יא חתיכת סתומה!!! עם מי, לעזאזל, הזדיינת עכשיו?!! אשכרה אספתי קליינט בבר! פאאק!

מזל באמת שלא נפלתי על שוטר סמוי, אני מתארת לעצמי את הסיפור הזה מתחיל במילים "כבוד השופט" ופורצת בצחוק היסטרי. 

 

אחרי כמה זמן ועוד קצת וודקה אני מצליחה סוף סוף להירגע ולהתלבש. אני מתיישבת על המיטה ומסתכלת שוב על השידה, הכסף עוד שם, הוא מוחשי ולא מתכוון להתנדף לשום מקום. הוא יכול לגמרי לסגור לי כמה פינות החודש, אבל אפילו אתאיסטית מושבעת כמוני יודעת ששום טוב לא יצא מהכסף הזה. 

 

אני מחייכת לעצמי, לוקחת את הפנקס של המלון ורושמת תודה על הנקיון. לוקחת רגע עם היקום ומודה לו על זה שלא נפלתי על פסיכופט וששום קונדום לא נקרע. אני משאירה לחדרנית את הטיפ הגבוה בהיסטורית המלונאות ויוצאת מהחדר, כמובן עם עט למזכרת. 

 

למחרת הוא כתב לי והתנצל שוב. לא סיפרתי לו מה קרה כי לא רציתי לבאס אותו. פשוט אמרתי שהייתי בלי הטלפון ואחרי שחיכיתי חצי שעה, חזרתי הביתה והלכתי לישון. אחרי זה די איבדתי עניין בכל המשחקים האלה והקשר לאט לאט דעך. 

 

ניסיתי לזרוק מהראש כל זיכרון מהערב ההוא וכמעט הצלחתי. רק מידי פעם, כשהייתי מאוננת, שניה לפני האורגזמה, הייתי מוצאת את עצמי שוב בחדר ההוא… עם הגבר ההוא בתוכי. 

 

סוף דבר 

 

עבר לו כמעט חודש עד שערב אחד, שגרתי לחלוטין, קיבלתי שיחת טלפון ממספר לא מוכר.

״היי לינה״ אמר קול שזיהיתי מייד.

״היי… אתה..״ אני אפילו לו יודעת איך קראים לו – ״מאיפה יש לך את המספר?״

״חייגתי לעצמי מהטלפון שלך לפניי שיצאתי, את מהבחורות שצריך לשמור״.

״אממממ, הייתה שם אי הבנה, אני לא באמת…״

״זונה?״

״בדיוק. אני לא זונה.״

״כבר הבנתי את זה כשהתקשרו אליי מהמלון ורצו לוודא שאין לי דמנציה ואני מבין איזה טיפ השארתי לחדרנית״ הוא צוחק – ״את רוצה להסביר לי מה היה שם?״

״אני לא יודעת אפילו איך להתחיל" - איך אפשר להסביר את זה?

״תפתיעי אותי, אני כבר אזרום״. 

 

מה???! מהה???!! פאאאק!

״אתה לא אמיתי!!! – אני מרגישה את הפנים שלי בוערות… – ״זה היית אתה כל הזמן הזה?!״ 

 

הגבר הזה ללא ספק משקיע במשחקים שלו.