בוקר :)
בוקר :)
לקחת לה את הכאב.
זה נשמע הפוך משליטה, אבל רק למי שלא מבין.
קשה להסביר את זה אבל לפעמים כשאתה מכאיב לה אתה בתכלס לוקח את הכאב האמיתי שלה ומחליף אותו בשקט נעים וממכר.
אז בואי.
לא לפחד.
תני לי את הכאב שלך :)
אז לגבי מונוגמיה :)
אני סקרן לדעת איך אתם רואים קשר זוגי משמעותי.
האם בהכרח הוא מונוגמי?
אם כן-
זה רק בהקשר מיני או בכלל?
אם לא-
איזה גבולות חשובים לכם שיישמרו על ידי בן/בת הזוג בקשר פתוח?
סתם סקרן איך זה אצל אחרים כאן :)
אנשים כותבים כאן על "פער גלאים".
חמש או עשר או חמש עשרה שנים הפרש.
זה חמוד.
להורים יהיה יותר קל להתחבר לפוסט הזה.
ושוב כל התחיליות ...
הורות זה דבר שונה לכל אחד.
שליטה זה דבר שונה לכול אחד.
כתוב בלשון שולט / נשלטת אבל בלי הגבלת הכלליות.
וכו' וכו'
אז עכשיו - חינוך.
בגדול חינוך עובד ממש טוב במעשים או יותר מדוייק בדוגמה אישית ופחות בדיבורים ועונשים.
מה פחות עובד - דיבורים ועונשים.
אפשר לחפור לילד מאה פעם על להגיע בזמן אבל אם אתה כל הזמן מאחר זה כנראה חבל על האוויר.
אפשר להעניש ילד על זה שהוא לא עושה שיעורים אבל אם אתה כל הזמן מדחיין ולא ממש עושה בבית מה שצריך כנראה חבל על המאמץ.
מה יותר עובד - דוגמא אישית
ילד שגדל בבית שמילה זה מילה. אמרת שיוצאים בתשע זה תשע. אמרת שיהיה שניצל יהיה שניצל. זה לא משנה מה בדיוק אבל מילה זה מילה.
ילד שגדל בבית עם דוגמא של עשייה / מוסר עבודה. יושבים לעבוד / ללמוד גם אם עייפים או לא כל כך בא, מסיימים הכול גם אם צריך לקום מוקדם או צריך להשאר ער חצי לילה. לא משנה בדיוק אבל הוא רואה מה המשמעות של מחוייבות.
אז בגדול -
חינוך זה הרבה דוגמא אישית, הרגלים שעוברים בדוגמא אישית ופחות דיבורים ועונשים.
למתקשים -
גם שליטה בבסיס זה חינוך.
אתה יכול לדבר לדבר לדבר ולהעניש להעניש להעניש. בדרך כלל חבל על האנרגיה.
אם אתה תראה במעשים שלך, בדוגמא אישית שלך שאתה מכבד את הזמן שלה ואותה כבן אדם.
אם אתה תראה במעשים שלך שאם אמרת לא זה לא וכן זה כן, אם אתה מבטיח אתה מקיים, אם אמרת שמשהו קורה זה קורה.
אז אתה כנראה תקבל חזרה בת זוג / נשלטת מדהימה.
וגם חמישי שמח :)
לפעמים חשוב לזכור -
לא צריך לפתור לה את הבעיות.
לא צריך לתקן אותה.
מה כן?
רק להקשיב.
רק לחבק.
רק לשאול- יש משהוא שאני יכול לעשות כדי לעזור ?
זהו.
עצה בשקל:)
רשימת ציטוטים חלקית -
"אני בחיים לא אלקק כפות רגליים"
"אני בחיים לא אזחל"
"אני בחיים לא אתן למשהו להשתין עליי"
"אני בחיים לא אלקק תחת של משהו"
"אני בחיים לא בוכה"
"אני בחיים לא נותנת שיגעו לי בפנים"
"אני בחיים לא אתאהב בך"
זה נעים :)
יש לה רסטות.
לא צמות של תוספות שיער.
רסטות אמיתיות.
היא קטנה, רזה, חזה קטן, טוסיק קטן, פנים יפות ממש, בהירה.
אני אוסף אותה מתחנת האוטובוס שליד האוניברסיטה ואנחנו בדרך לעשות קצת כיף.
היא בתהליך של התחזקות. לומדת קבלה. שומרת שבת. כשרות.
מהרגע שהיא נכנסת לרכב היא מדברת. ממשיכה את השיחה האחרונה שהייתה לנו. כאילו לא עבר כמעט שבוע.
אלוהים. דת. אמונה. יהדות.
היא מדברת בלהט. טוענת. מסבירה. משכנעת.
זה חמוד. חשוב לה שאני אבין. היא הגיעה מוכנה.
אני בעיקר מקשיב.
לפתוח.
"מה?'
שמעת אותי.
"אבל אנחנו באמצע..."
עכשיו.
היא עושה עם העיניים ויוצא לה "פפפ" אבל הרגליים שלה נפתחות.
היא לובשת שמלה חומה רחבה של ים, קצת זרוקה אבל מחמיאה לה וכרגיל היא בלי תחתונים.
אני שם את היד שלי מעל הפוסי הקטן שלה.
ממש ממש בעדינות.
מעביר את האצבעות שלי על השפתיים של הפוסי שלה.
משחק איתה לאט ועדין.
היא משתתקת.
אז את רוצה להגיד לי שדווקא אנחנו, העם / דת הכי זעירים בכוכב הזה שלנו צודקים וכולם טועים?
היא מהנהנת ויוצא לה רק "אה הה".
אני מהדק את האצבעות שלי על הפוסי שלה ומחזיק את השפתיים עם האצבעות שלי. ומחכך אותן.
ואת רוצה להגיד לי שהכדור הקטן הזה שלנו, שנמצא במקום זניח בגלקסיה הענקית שלנו שלוקח 100,000 שנים לאור להגיע מקצה אחד שלה לשני. הכדור הזה הכחול שלנו שכנראה יש אינספור זהים לו בשביל החלב ושיש אין ספור גלקסיות נוספות גדולות עוד יותר, הכדור הזה שחיים עליו בני אדם, שחלק זעיר מהם זה אנחנו שמספרים לעצמו סיפור על אלוהים, משמעות, מוסר, סיבה, חוקים, זה באמת נראה לך יותר הגיוני מזה שזה פשוט מה שזה?
.
שתי אצבעות שלי בתוכה עכשיו, עמוק והעיניים שלה נעצמות.
היא מפסקת את הרגליים שלה יותר רחב מורידה את הטוסיק לקצת של המושב שיהיה יותר נגיש.
יש אדום ברמזור ואני נעצר.
אני מוציא את האצבעות מהפוסי שלה. ומכניס אותן לפה שלה. עמוק לגרון.
שתי אצבעות, ואז שלוש ואז ארבע.
העיניים שלה עצומות. הידיים שלה עושות אגרופים ומחזיקות את השמלה שלה.
הבחור ברכב שלידנו נועץ מבט.
אני חושב לרגע שחבל שהיא לא שמה לזה לב כי זה היה מביך אותה.
האור מתחלף.
אני מורח את הרוק שלה על הפנים שלה ונוסע.
מצד שני אם את צודקת אני בטוח מגיע לגיהנום.
"מה? למה הפסקת? וגם אין גיהנום"
טוב בייבי קטנה.
לפתוח.
זכרון נעים :)
אני מכור לחתונאמי.
כול העונות יותר מפעם אחת.
מעונה לעונה יש תופעה של גברים חדשים.
הגברים החדשים יותר "פוסי" והנשים יותר מחזיקות אותם או מובילות אותם.
עכשיו אני מבין שאני לא גדלתי ככה ואני מבין שהיום לגברים יש מקום להיות רגישים, להגיד מה קשה, לבכות, להתלונן.
וזה באמת בסדר.
אבל למה, למה להיות פוסי?
רק לי זה נראה מוזר?
לא בסדר?
הגדרה של "פוסי" כרגע =
ילדותי, לא מתחשב, לא מביא את עצמו, לא מביע את דעתו או רצונו, רגיש מידי, לא שם גבולות, לא מתעמת.
יאללה עוד חצי פרק, קפה והכנות למסיבת פורים הערב :)
אם מצאת את עצמך ב- Friends Zone עם משהי...
ואתה רוצה לצאת משם....
אז הנה מה שאתה צריך לעשות...
תשתין עליה.
למתקשים -
לא אמרתי מה כן תהיה התוצאה.
רק שתצא מהZone הזה.
פוסט בהשראת חתונאמי :)