קשה איתי לפעמים. אני מודה.
פעם אמרו לי שהרף ב BDSM כל הזמן עולה. ניסו להסביר לי שמה שמרגש אותי היום ישעמם אותי עוד שנה.
והאמת שזה קצת הבהיל אותי. גם לא ידעתי אז כמה עמוקה הסריטה שלי וגם לא קבלתי את זה עד הסוף. לא חשבתי שאני ארצה עוד.
אבל זה נכון. הרף כל הזמן עולה.
רק שעכשיו אני נהנה מזה. אפילו קצת יותר מידי.
להשאיר אותה בעונש על הרצפה בפינה. ערומה. צלוחית מים ומגבת קטנה. לא לזוז. לחכות לי.
להשתמש בחורים שלה קצת יותר מידי חזק. עד שהשדים הכי אפלים שלה עולים ויוצאים החוצה.
להשפיל אותה. במילים הכי כואבות‚ במקומות הכי חשוכים ולראות את הכאב שלה.
להביט בה בוכה. ממש ממש בוכה.
לתת לה לכתוב בשבילי את הפחדים והכאבים הכי רעים שיש בתוכה.
לשבת לעבוד כשהיא על הרצפה מחבקת לי רגל אחת והרגל השנייה מונחת עלייה. טוב האמת שזה פחות נחשב לקשה. זה פרס עבורה.
להצליף בה ולסמן אותה. עד שהצבע החביב עליי‚ אדום חגורה מופיע ונשאר לכמה ימים.
ועוד ועוד ועוד.
אז כן. קשה איתי. הרף כל הזמן עולה.