לפני כמה ימים שאלו אותי איזה דברים קיצוניים יצא לי לעשות בשליטה. הרגשתי בנוח ושיתפתי משהו קצת פחות נורמטיבי שיצא לי לעשות. לא הכי קיצוני שהיה לי אבל גם לא משהו שאכתוב עליו כאן.
זה קצת גרם לי לחשוב.
יצא לי להגשים הרבה פנטזיות להרבה בנות זוג.
חלק ממש קיצוניות שכנראה לא היית חוזר עליהן וחלק ממש נפוצות.
והרבה פעמים יצא לי לראות כמה גדול הפער בין לפנטז ולממש במציאות.
אפילו בהכי בסיסי, בפנטזיה להיות כלבה זה מרגש. לשחרר שליטה. לחוות כאב והשפלה. לגעת במקומות שלימדו אותנו שהם אסורים, לא נורמטיביים מלוכלכים.
אבל במציאות להיות כלבה יכול להיות מפחיד. קשוח. כואב ממש. משפיל באמת.
זה יכול להעיר שדים בתוך הגוף והנפש כאלה שלא רוצים להעיר.
וזה נכון גם לנשלטת שרק מתחילה את החוויות שלה אבל גם לנשלטת מנוסה.
הפנטזיה אף פעם לא מכילה את המורכבות של החוויה במציאות.
את הכאב של החגורה.
את הפחד מחוסר אוויר.
את ההשפלה כשאני משתין עליה.
את המחשבות שרצות בראש יומיים אחרי הסשן.
אני אוהב את הפער הזה.
זה מרגש ונעים לקחת את בת הזוג שלי לשם.
לתת לה לחוות את המקום הקיצוני והחדש עבורה, לראות אותה שם ולחבק אותה כשזה מסתיים.
זה נעים :)
