היא ישנה. אני מביט בה לרגע. יפה ככ.
אני כבר אחרי קפה וריצת בוקר.
מחבק אותה.
בוקר טוב גור קטן.
....
גור שלי. הגיע הבוקר.
"ממממ" מתהפכת ומכסה את הראש.
אני מחבק אותה. מוריד את השמיכה קצת ומלטף לה את השיער.
...
גור שלי. הגיע הזמן להתעורר. כבר בוקר.
"עוד חמש דקות"
טוב גור קטן. מחבק אותה עוד דקה שתיים.
גור קטן. צריך לקום כבר.
"טוב"
היא מסתובבת אליי, נמרחת עליי ומתחככת עם הפוסי על הרגל שלי. זה חמוד. הגוף שלה חם ונעים. היא מרחרחת את הצוואר שלי.
אני מלטף אותה עוד קצת.
יאללה גור. קמים.
"טוב" . היא מתמתחת.
אני קם.
"דום שלי בבקשה אל תפתח את התריס"
סתמי כלבה. אני פתוח את התריס קצת שייכנס קצת אור. אחרת זה ייקח זמן שאין לנו.
היא משמיעה רעשי מירמור קלים עד בינוניים.
קומי גור. אני מכין קפה . אולי אספיק להשתמש בך קצת לפני שנצא.
"באמת?" היא שואלת ומתישבת במיטה.
אני כבר יוצא מהחדר . אולי , נראה, קומי.
תכלס זה קצת כמו להעיר את הילדות שלי לבית ספר כשהן היו קטנות אבל גם קצת לא :)