היא איתי כבר הרבה שנים.
באה והולכת מתי שבא לה.
לפעמים היא איתי כל יום ולפעמים כמה חודשים היא נעלמת.
אני יכול לראות אותה .
לא כל הזמן. לא את כולה.
אבל חלקים ממנה, לפעמים.
אני מביט בצל שלי והיא שם.
מביט במראה לפני שאני יוצא למשרד והיא שם.
לפעמים אני רואה אותה בתור השתקפות בעיניים של בת הזוג שלי.
היא גם משנה צורה כל הזמן.
היא לפעמים ענקית. עם פה גדול ושיניים ענקיות.
לפעמים היא רק דמות שחורה מחזיקה ביד את החגורת עור שאני ככ אוהב.
לפעמים היא ממש קטנה עם חיוך מרושע.
היא אף פעם לא מדברת אליי בקול.
אבל היא מביטה בי ואני יודע בדיוק מה היא אומרת גם בלי מילים.
פעם היא הייתה מפחידה אותי.
היום אני אוהב אותה. מקבל שהיא חלק ממני.
למה אני משתף את זה?
גם כי נחמד לי לשתף.
גם כדי לחלוק שזה בסדר שיש לנו מפלצות.
אבל גם ..
שתקחי בחשבון, שאין לה גבולות. אין לה עכבות. אין לה רחמים
כשהיא רוצה לשחק זה קשוח.
אז ...
רגע לפני שאת נרדמת, תבדקי את הארון, מתחת למיטה, מאחורי הדלת, במחשבות שלך ...
אולי המפלצת שלי כבר הגיעה לבקר אותך :)
