לפני 10 חודשים. 18 בינואר 2024 בשעה 14:58
היא ערומה.
על הרצפה.
אני לבוש. יושב.
הרגל שלי על הפנים שלה.
היא בוכה. ממש ממש ממש בוכה.
זה מעיר אותי.
כשהכרנו היא אמרה לי שהיא לא בוכה.
היה לה חשוב להגיד לי מראש. ממש בהתחלה שהיא לא בוכה. שאני לא אצפה לבכי.
זה היה חמוד.
ידעתי שזה יגיע. באותו הרגע שהיא שיתפה.
ידעתי שהיא בעצם מבקשת ממני.
להוציא ממנה את הבכי שהיא לא יכולה להוציא.
גם לא היה מסובך להבין איך. היא ככ יפה, מוצלחת, חרדתית.
היה לי ברור מה יקח אותה לשם. מה יוציא ממנה בכי. בקלות.
רק עניין של עיתוי.
אז עכשיו היא כאן. למטה. ערומה ובוכה.
ערומה פיזית מבגדים אבל בעיקר ערומה ממסכות. מהרגלים ישנים, מתגובות אוטומטיות. מהצורך להחזיק את עצמה.
נוצר מין חיבור כזה. בבכי הראשון האמיתי. זה רגע שאחריו דברים משתנים.
זה נעים :)
