ל יושבת מולי.
אנחנו יושבים במקום שאני אוהב.
שולחן גבוה. אלכוהול נחמד. אוכל טעים. מלצר מתלהב.
אני מכיר אותה ואני רואה שטוב לה כרגע.
היא שמחה ורגועה כמה שהיא יכולה להיות.
היא מרגישה בטוחה.
זה נעים לי לראות אותה ככה.
זה לא קורה לה הרבה.
היא תזזיתית.
היא חסת סבלנות.
אין לה פלטרים.
היא קופצת בין נושאים.
היא קצרה.
תמיד אהבתי את זה בקשר שלנו.
את הקסם הזה שאני יכול לייצר. גם אם לקצת.
לפעמים זה בסקס, בשליטה או סתם בשיחה.
עכשיו היא יושבת מולי ומבקשת "תזכיר לי".
ומתחילים לצוץ לי זכרונות. רגעים. תמונות.
איך במילה אחת או שתיים היא משתתקת.
הופכת מהבחורה החזקה, דעתנית, שתמיד אומרת את המילה האחרונה לכלבה קטנה וצייתנית עבורי.
שקט עכשיו.
לזחול לחדר.
לחכות לי על הברכיים.
תראי לי את החורים.
תתחנני כלבה.
כמה פשוט. כמה אהבתי את הרגע הזה.
כמה אהבתי את היכולת הזו שלי לתת לכלבה שיש בתוכה לצאת לשחק.
זיכרון נעים :)
