ל' ואני חברים.
הכרנו לפני קצת יותר מעשור.
הקשר היה אינטנסיבי וארוך וסקסי ומורכב.
שנינו המשכנו הלאה.
היא חזרה להיות לסבינה.
ואני זה אני. באמת שאין מה להרחיב.
כשהתגרשתי חזרנו לקשר חברות.
ברור שגם קצת שיחקנו - היא כלבה סופר סקסית וטובה :)
אבל בעיקר הייתה שם חברות.
אני שולח לה הודעה.
קראתי שאת צריכה לדבר.
"כן"
אז אני עולה לסגריה ומתקשר.
"טוב"
מכין לי דרינק, עולה לגג ומתקשר.
שישי שמח ל' :)
"ממש שמח."
בא לך לשתף אותי?
"אני לא יודעת איפה להתחיל"
כמו תמיד, פשוט רנדומאלי.
והיא משתפת אותי .
לגבי הזוגיות שלה.
לגבי הפרויקט הסיזיפי שלהן.
לגבי החיים וחוסר צדק.
היא בוכה לסרוגין.
אני מדבר ממש מעט בשיחה.
בעיקר מקשיב לה.
קצת מזכיר לה שזה בסדר התהליך שלה.
שתמיד אחרי כל הבלאגן היא אוספת את עצמה ומנצחת.
שתשים לב לא לאבד פוקוס על מה שחשוב לה.
עשרים דקות לשיחה אני שם לב שהיא צוחקת יותר מאשר בוכה.
אז אני מפנה את תשומת הלב שלה לזה.
את יודעת ל' , תמיד אהבתי את החלק הזה.
שאת בסערה, בכי, בלגאן, משברים.
ואחרי כמה דקות איתי בשיחה או מפגש או סקס הכל אצלך נרגע.
שום דבר אולי לא נפתר אבל את צוחקת ורגועה.
זה גם מזכיר לי שהרגעים היחידים שהיא הייתה רגועה ושקטה כשהיינו בקשר זה אחרי שהייתי משתמש בה אבל אני לא אומר את זה בקול.
התקשקשנו קצת בירוקרטיה מתי נפגשים השבוע ונתקנו.
זה הזכיר לי שאקסית ישנה הייתה אומרת שיש לי אבקת קסם.
לא זוכר את הציטוט המדוייק אבל זה בסגנון של -
יש לך אבקת קסם להרגיע אותי בחיבוק ולהפוך אותי לזונה בסטירה.
אבקת קסם :)
