הקדמה -
באמת באמת אחרי כמעט ארבע שנים יחד שמענו הכול וחווינו הכול.
העולם הזה שיפוטי ובני אדם מעל גיל 15 בערך שמביטים בגור קטן ובי ביחד לא רואים אותנו רואים את הפנטזיה / עולם הערכים שלהם.
איך זה מתבטא?
מתחיל פשוט, מנעיצות מבטים.
ממשיך דרך גברים בגיל של סבא שלי שקורצים לי או עושים סימון עם האצבע או נשים מצקצקות.
ומגיע לאנשים שמרגישים צורך גם לחלוק איתנו את התובנות שלהם בשיח.
אז אתמול....
אנחנו יושבים בהלנה.
האלכוהול טוב והאוכל טעים.
ואנחנו מדברים ומעשנים וצוחקים.
ואז מהשולחן ליד של שלוש בחורות רוסיות באזור הארבעים שכל הערב יורדות על הבני זוג שלהן ברוסית בלי לדעת שגור קטן מבינה וגם מתרגמת לי את החלקים המצחיקים מסתובבת אחת מהן.
זה מתחיל במחמאה איזה יפה גור קטן ואיזה יפים אנחנו יחד אבל אני מרגיש לאן זה הולך...
"אתה יודע שיש לך תכשיט הכי יפה נכון?"
גור קטן מפסיקה לחייך ואני מניח את היד שלי על היד שלה.
מה זאת אומרת תכשיט? גור שואלת. אולי הוא התכשיט שלי?
הרוסיה קצת מתבלבלת. "לא לא הבנת אותי, את פשוט כמו תכשיט והוא צריך להעריך אותך. אני מקווה שאתה יודע את זה כן?" והיא מביטה אליי.
לגור קטן יוצא עשן מהאוזניים.
איכשהו אנחנו ממשיכים, חולקים איתן סיגריה וצוחקים יחד.
גור קטן, התכשיט, שלמה את החשבון.
"בא תכשיט שלי" היא אומרת בקול רם כשאנחנו קמים מביטה לוודא שהבנות שמעו אותה.