ירידה לצורך עלייה

לא אדרוש
אני אף פעם לא דורש
רצוני אינו בר חשיבות
ולא אומר אותו בקול רם
הדיבור שלי לא ישמע
גם לא כבדרך אגב
והלחישה,
גם היא נעלמת
ואני נאלם
דום.

איפה את, שתאהבי את שתיקתי?

אני לא מצליח להרדם אחרי סשן
וגם אם כן אז רק לשעה שעתיים
האנדרופינים והאדרנלין מציפים אותי כמו סם ממכר
ואז מגיע הדרופ - נפילת מצב הרוח
והריקנות מציפה במקום אותם חומרים כימיים
לבד, לגמרי לבד

מאזוך אמר שמי שרוצה שיצליפו בו ראוי שיצליפו בו
מספר על תהליך ארוך של גמילה מכאב ומהשפלה
בעזרת השוט והמגף הוא נגמל
גם אצלו מגיע הקו האדום
הוא הפך את הקהילה למה שהיא היום
קווים אדומים, מילות קוד ואפטר קייר, הכל מבית מדרשו של מאזוך
אך אהובתו היקרה, וונדה, עוזבת אותו, היא בזה לו
לא יכולה להתאהב בעצמה במי שלדעתה אין לו ערך
ומה איתכן??? האם יש בכן רגש לעבדכם הנאמן? או רק לעג בלי קץ.

דמיינתי עצמי כל כך הרבה בסיטואציות כאלו
וכשזה מגיע, כל פעם מחדש
אני לא בטוח שאני עושה את הדבר הנכון
ואני בד"כ מאוד שלם עם עצמי
אחרי סשן לעיתים אני מרגיש מנוצל, שבור

אולי הפתרון הוא לבנות מערכת יחסים כביכול נורמלית, לאהוב
ורק אחר כך לתבלן אותם ביחסי שליטה
לסגוד לאישה שאתה מכיר באמת ושראוייה לסגידתך
לקבל גם ליטוף, חום והקשבה כשצריך
ולחבק חזק כשנמאס לרגע ממשחק השליטה

החיבור בין הכאב לאהבה איננו כה טריוויאלי
אני נקרע
לא מצליח לתפוס איך
מתקרב ומתרחק
מבין טוב מאוד את כללי המשחק
אבל אלו הם הכללים שלי
ולא הכללים שלהם
האם במשחק הזה, משחק השליטה, משתתפים שניים או אחד?
מי אמור להנות מכל העסק?
שני הצדדים תמיד מאוד אגואיסטים
אבל רק צד אחד יוצא נשכר
הצד השני פגוע, כואב ובד"כ גם לא מסופק
אבל אין לו מילה לומר
כי לא יוצא לו קול
והוא מתבייש ומתייבש
אוכל את הלב
ואח"כ גם אוכל סרט
שלא יספרו לכם סיפורים
השולט שולט, ביד רמה שולט ובד"כ מנצל את כוחו
מגיע לסיפוק
מתרגש ממעמדו הרם
ומהכח
והנשלט רק נשלט
מאבד את זהותו
מתעלה על כל שרשראות האגו
כבול ונחבל

סאד ומאזוך שונים הם
סאד אכן היה סאדיסט, אגואיסט בלתי נלאה
לא הייתה בו טיפת רגש והוא מודה על כך ומודה בזאת בכל ספריו
רגש הוא חסרון, משבר עבורו.

מאזוך, עדין, אפילו אצילי במקצת
ספריו מוכיחים שהאמין באהבה
רצה לרצות את מלכתו, להעניק ולקבל
היה רומנטיקן חסר תקנה, או אולי בעל תקנה

מאזוך לא נתן את הלגיטימציה לאדון סאד
והוא גם אינו משלים אותו
מאזוך איננו עזר כנגד סאד
החיבור בין סאדו ומאזו תלוש בהרבה ממה שמנסים להציגו

כמובן שהקטע יעורר תגובות זעם בקרב מספר אנשים
אבל אולי עם קצת קריאה של ספרים
וקצת הבנה של מה שקורה בקהילה המופלאה
אצליח להעביר מסר מסויים

אם אחד הבין
דיינו.

ועכשיו תלמד להכיר אותי!
לפני הכל תטעם עכשיו ברצינות את טעם השוט שלי, מבלי שעשית דבר רע, רק כדי שתתפוס מה מצפה לך אם תתנהג באופן לא זריז, לא ממושמע ובאופן סורר.
בחן פראי הפשילה את השרוול העטור פרווה והצליפה בי על הגב.
אני התכווצתי, השוט חתך כמו סכין בבשרי.
ובכן, איך זה מוצא חן בעינייך? קראה.
אני שתקתי.
חכה, חכה, אתה עוד תייבב כמו כלב תחת השוט, איימה ומיד החלה להצליף בי.
המכות ניחתו במהירות ובכוח עצום על גבי, על זרועותי, על צווארי; נשכתי את שפתי כדי לא לצרוח.
עכשיו נגעה בי בפנים, הדם החם החל זורם למטה, אך היא צחקה והמשיכה להצליף ולהצליף.

כמו ליפול שבוי בידי מלאך
אתה מאבד את עצמך
מקריב את הקורבן
החופש נלקח
עדיין טוב לך
כי המלאך שלך דואג לך
משקה אותך ומאכיל אותך במידה הנכונה
תמיד משאיר לך רצון לעוד
אבל חס וחלילה שלא תתייבש
ואתה רוצה רק ליפול לרגלי המלאך
להיות עפר ואפר לרגליו
לקחת רק מעט מהקדושה שלו
להטמיע אותה עמוק עמוק
ולא לסור לרגע מדרכו