אני לא מצליח להרדם אחרי סשן
וגם אם כן אז רק לשעה שעתיים
האנדרופינים והאדרנלין מציפים אותי כמו סם ממכר
ואז מגיע הדרופ - נפילת מצב הרוח
והריקנות מציפה במקום אותם חומרים כימיים
לבד, לגמרי לבד
מאזוך אמר שמי שרוצה שיצליפו בו ראוי שיצליפו בו
מספר על תהליך ארוך של גמילה מכאב ומהשפלה
בעזרת השוט והמגף הוא נגמל
גם אצלו מגיע הקו האדום
הוא הפך את הקהילה למה שהיא היום
קווים אדומים, מילות קוד ואפטר קייר, הכל מבית מדרשו של מאזוך
אך אהובתו היקרה, וונדה, עוזבת אותו, היא בזה לו
לא יכולה להתאהב בעצמה במי שלדעתה אין לו ערך
ומה איתכן??? האם יש בכן רגש לעבדכם הנאמן? או רק לעג בלי קץ.
דמיינתי עצמי כל כך הרבה בסיטואציות כאלו
וכשזה מגיע, כל פעם מחדש
אני לא בטוח שאני עושה את הדבר הנכון
ואני בד"כ מאוד שלם עם עצמי
אחרי סשן לעיתים אני מרגיש מנוצל, שבור
אולי הפתרון הוא לבנות מערכת יחסים כביכול נורמלית, לאהוב
ורק אחר כך לתבלן אותם ביחסי שליטה
לסגוד לאישה שאתה מכיר באמת ושראוייה לסגידתך
לקבל גם ליטוף, חום והקשבה כשצריך
ולחבק חזק כשנמאס לרגע ממשחק השליטה
לפני 16 שנים. 24 ביולי 2008 בשעה 20:16