אז לא הייתי מחוברת מלא זמן, תאמת שלא ממש הייתה סיבה, כאילו היו אלף סיבות, עוברים עלי מליון ואחת דברים עכשיו שבתכלס רובם קשורים לשינוי של המגדר.
אני לאט לאט הופכת לאישה אמיתית, אני מתחילה לחיות כאישה, לדבר כאישה, ובכלל להיות אישה ביום יום שלי וזה קשה למרות שאני מבקשת שיפנו אלי כאישה, מנסה הכי טוב שלי להראות אישה, עדיין אנשים פונים אלי כגבר וזה שובר אותי כל פעם מחדש, זה פשוט מאכזב שאני לא מספיק אישה בשבילם, ואני יודעת שזה לא משנה מה הסביבה אומרת אבל זה כן משנה, לי זה משנה בכל מקרה.
עוד בנושא הזה, התגייסתי, ולא רק שהתגייסתי התגייסתי כאישה, אני הולכת עכשיו לבסיס סגור לעבור קורס במשך 6 חודשים וזה מפחיד אותי רצח, אני לא מפחדת מהלמידה כי אני יודעת שאני אוהבת את זה, אני אוהבת ללמוד שעות אל תוך הלילה, לחטוף עצבים על המחשב שכלום לא עובד ואז לפטור את זה ולהרגיש כמו גאונה.
אני פעם ראשונה בחיים שלי הולכת להיות אישה 24/7, אני הולכת להיות במגורי נשים וזה מפחיד אותי רצח, אני מפחדת להיות בודדה, אני מפחדת שלא יקבלו אותי, אני מפחדת שאנשים ירתעו ממני, אני פשוט מפחדת להישאר לבד.
אני כותבת את הבלוג הזה בדרך לבסיס, עוד חצי שעה אנחנו מגיעים, אני מאופרת מדוגמת ומתרגשת, היום אני מתחילה פרק חדש בחיים שלי, אולי הפרק הכי קשה וחשוב שיהיה לי אי פעם ואם זאת הכי כפי ומספק.
תאני תמיד חושבת לעצמי איך אני ישתנה שהכל יגמר, וכל פעם אני מגיעה למסכנה שאני אשאר אותו דבר רק עם הבנה של כמה הייתי סטומה קודם.
Cuddle.
