אצלי זאת מכונה מסובכת, יש הרבה שכבות והכל מחובר ומסונכרן, המפה היא תלת מיימדית, כל שינוי משפיע על כל המערכת...
היא ממש חכמה והיחידה שאני מרגיש שיכולה להבין את זה, כי גם בשבילי לפעמים זה מסובך ולא תמיד ברור, אבל הכי חשוב זה שהיא רוצה להבין, ולא מפחדת מהמורכבות, לא מפחדת לטעות, ולנסות שוב ושוב, כמוני יש לה סבלנות בשביל מה שחשוב לה...
לפני כמה ימים היא באה אלי, חיברנו את המכונות שלנו כמו שתמיד אנחנו עושים, אבל החיבור היה פשוט כזה ולא עמוק, כמה ברגים ממתכת פשוטה מצדדים, ויצאנו לסיבוב, טסנו נמוך, עשינו כמה תמרונים פשוטים וחזרנו, היה ממש נחמד ויום נעים בחוץ.
מאוחר יותר יצאנו לסיבוב נוסף, לקחתי אותה לאחד המקומות שנמצאים בעומק, אזור מסוכן, פראי מאוד, ודורש ניסיון, בהתחלה הסתדרנו טוב כמו שתמיד אנחנו יודעים, למרות שהמכונות שלנו משולבות זו בזו, והמשקל כבד יותר, והאוירודינמיקה שונה, ומרכז הכובד זז, התגובה איטית יותר, עדיין תמיד היינו בסנכרון מושלם...
אולי זאת הייתה טעות, אבל מעולם לא חששתי להכנס איתה גם לאיפה שמסוכן, תמיד ידענו לחזור בזמן, ואם נפגענו ישר היינו מתקנים ומטפלים במה שצריך...
באותה הטיסה הגענו לאזור ממש בעייתי, אני מכיר אותו, אבל אף פעם היא לא הייתה שם, ובאותו היום היה שם ערפל ירוק שחסם את שדה הראייה, והיא לא אמרה לי שהיא בכלל לא ישנה אתמול, ושנמכונה שלה בכלל לא עברה טיפול מאז הטיסה האחרונה שלה...
יש שם ירידה ממש חזקה ובסופה סלע ענקי, ממש לפניו יש אפשרות לברוח שמאלה, אבל לא רואים את הפניה כשמגיעים...
התחלנו את הירידה לכיוון הסלע, והתחלנו לצבור מהירות, הרבה יותר ממה שאני רגיל בגלל המשקל, די מהר אני מבין שאנחנו בבעיה, הרוח מתחזקת ושורקת לנו באוזניים, הכל מתחיל לרעוד ולשקשק סביבנו.
אני צועק לה בסוף שמאלה!
היא לא עונה, אני מסתכל ורואה שהיא בכלל בטלפון, לא מבינה בכלל שיש כאן סיטואציה מורכבת...
שמאלה! אני צורך...
מה? היא שואלת ומרימה את המבט מהטלפון,
נראה לי ימינה בסוף, היא אומרת..
שמאלה!!! אני צורח ודומע
היא מושכת את הידית ימינה ואני שמאלה, המכונה מתעבטת זז קצת לכל כיוון, הלחץ על החיבורים אדיר, הכל רועד, ואנחנו טסים בשיא מהירות לתוך הסלע...
את הפגיע לא שמעתי רק הרגשתי את המכה, חלקים התעופפו סביבי ומצאתי את עצמי זרוק את הריצפה כשהכל מפורק... אותה ראיתי 30מטר ממני שוכבת המומה מהמכה, היא בכלל לא הייתה מוכנה לזה, המכונות שלנו התפרקו בחיבור שלהם, זאת הייתה הנקודה החלשה ביותר, וכל אחד משך לכיוון אחר
כעסתי עליה שהיא לא מבינה שזה אזור מסוכן, וצריך להיות שם סופר רגישים ולקחת את זה ברצינות, זה לא טיסה רגועה אחהצ .
והיא כועסת עלי שלקחתי אותה לשם בלי להכין אותה, בלי להבין את מצבה...
אמרתי לה שאני צריך ללכת הביתה להבין מה שבור ולתקן... והיא ניסה לבוא איתי, אמרה שתעזור לי ונתקן ביחד... ניסיתי להסביר לה שאני צריך להתרחק רגע מהכל בשביל ליראות את התמונה מלמעלה... אבל יצא לי רק כעס לקוני וקר
תשמעי משהו אהובה שלי, ואני יודע שכאן בכלוב זה לא מקום לאהבה, זה מקום של זוהמה, אבל בא לי לשפוך את זה כאן, שישרף הכלוב מרוב אהבה
כשאני איתך אני מתחבר אליך ממש חזק ועמוק ומהר, וכשנפגעתי הייתי חייב להתרחק רגע, לא ממך, אף פעם לא רציתי להתרחק ממך, אבל הייתי חייב רגע לבד, השדים רצים אצלי בפנים, ואני כועס ופגוע, ומרגיש שרק לך יש איך לעזור, ואני צריך רגע לבד, להרגיש את עצמי שוב, להזכר מי אני, ואז אוכל לחזור, כל פעם שאת כותבת לי אהבה כשאני רחוק, הלב שלי נמס, אני יודע כמה זה כואב לך ומפחיד אותך שאני ככה, ועדיין את שם בשבילי
בחיים שלי לא אהבו אותי כמוך
ובחיים שלי לא אהבתי ככה
את אטלפית יפיפיה אלילה מדהימה שלי
אני הולך לפעמים... וזה מפחיד גם אותי, אבל אני הולך בשביל למצוא את הדרך לחזור, למצוא את הדרך לאהוב עוד יותר, כל מפגש איתך חזק לי, גם אם רק לדבר כל הלילה כמו ילדים בני 16 עם ערוץ 24 ברקע, עם קפה וגויינט עד שאור בחוץ ועדיין לא לרצות ללכת לישון כי אז לא נראה אחד את השני שנעצום עיניים, כל מפגש כזה מערבב לי את הכל, ואני צריך מחדש להבין מה מחובר למה, ואיך אני בונה את המכונה שתעבוד איתך טוב יותר
אוהב אותך כמה שקולטני הסרוטונין שלי יכולים
אמדי שלי 🖤❤️🖤
