צילום ב "שלג "

http://www.hanochlevin.com/prose2-3/p157

למי שלא מכיר ספר/מחזה של חנוך לוין האלמותי על שליטה טהורה

ממולץ הנה טעימה קטנה 

האשה, מובן מאליו, מחפשת עונש גדול. היא קמה, היא יושבת בכורסה, מהרהרת בהפקת עונש הולם. פניה חמורים ונוגים, אנו מביטים בה ורואים הכל. עצובה היא על שאינה יודעת במה להענישנו. אין בה די, כך היא חשה.

אנו חשים אשמים על עיצבונה של האשה. אנו מתהפכים, משתטחים גחון על הריצפה ומנשקים בכוונה רבה ובשקיקה את השטיח. האשה מקבלת בנדיבות ובסבלנות אין קץ את השתתפותנו בצערה על שאין בידה עונש הולם למעננו. חום רב של תשוקה לרצות אותה מלהיט אותנו. אנו מנשקים ומנשקים, וכיוון שזחלנו והתקרבנו אליה, דיגדגנו באקראי בחוטמנו את כף רגלה. היא בועטת קלות בפנינו על"מנת להתיק את שפתותינו מרגלה. אנו מוכים קלות.

בתנופה קמה האשה מכורסתה, מורה לנו להתהפך שוב ולהשתרע פרקדן על הריצפה. היא מתייצבת מעלינו, הפעם פניה לכיוון רגלינו, ומתיישבת בקריסה על פנינו. עתה לא ערוותה חותמת את פינו, ואין שני אפיקים, רק אחד. העונש ברור. גם אין שום התעטשות באופק, שהרי לא לשיער המקורזל דבוקים נחירינו, אלא אל עצם הזנב, וכאן אין צמחיה, רק כשות-מה. הכל חד-משמעי, נוקב, כל רצועות הנפש מהודקות במתח רב לקראת הבלתי-נמנע. מבט עינינו העשש זוחל במעלה גבה המוצק. גורליות קודרת טבועה בכל.