לפתוח הכל

חג שמח!
מזמן לא הייתי כאן, או שכן והתבוננתי מהצד, קורא, נהנה, לומד, חוקר, ולבסוף מיישם בחיי האישיים.

אז הכלובון החדש הגיע מהדואר והונח על השולחן בבית, לא יחסתי לזה חשיבות יתר, אני לא ממהר לפתוח דברים חדשים, גם כשמדובר בזה.
אחרי כמה שעות לקראת הערב, היא שואלת אותי: "נו, פתחת אותו?, ואני עונה : לא.. הוא עדיין על השולחן.
היא בתגובה: "תביא, אני רוצה לראות אותו".
אני: "עכשיו?? באמצע האוכל?".
היא: "אמרתי עכשיו, לא שמעת?"..
הבאתי אותו, התחילה לבדוק, הסתכלה, עיינה, חפרה בכל הטבעות, ואיך זה מתחבר, ולבסוף אמרה לי, היום אחרי המקלחת אתה שם אותו.
אני בתגובה: "אין בעיה, כרצונך."
-
לאחר המקלחת שמתי אותו כפי שביקשה, הלכנו לישון.
היא מסתובבת לצד השני ומבקשת שאעשה לה נעים בגב, תוך כדי צוללת לשינה עמוקה.
מתחיל להתרגל למצב החדש, הלילה הראשון היה קשה, כמעט ולא נרדמתי. מחשבות, רצונות, איבר שמתקשה ומכאיב, אני קם באמצע הלילה מספר פעמים, מנסה לסדר, לוחץ לי..
במהלך היום עוד הצלחתי לשים את המחשבות בצד, מעת לעת היו כאבים, אבל חוץ מזה עבר בשלום.
בלילה השני שוב לא נרדמתי, אותו סיפור שוב, כאבים, מתעורר, לא נרדמם, לבסוף מגיע הבוקר.
בלילה השלישי הצלחתי לישון רגיל, לילה של שינה טובה, בלי שום כאבים - החלק הזה בגוף שלי מתחיל להתרגל למצב החדש.
ביום הרביעי דיברנו קצת אחרי העבודה, היא התעניינה איך אני מרגיש, הייתי כבר יותר קשוב אליה, הכנתי ארוחת ערב וסידרתי את הבית, קיפלתי כביסה והפעלתי מכונה.
הכלים בכיור היו שטופים גם אחרי ארוחת הערב, ואני עם הכלובון, סגור, אפילו זיקפת בוקר כבר לא מגיעה :)
אחרי ארוחת הערב אמרה לי שהיא נכנסת להתקלח, וביקשה שאני אכנס מיד אחריה ולא יחד איתה.
לאחר שיצאתי מהמקלחת היא שכבה במיטה, ערומה, מתחת לשמיכה, אמרה לי-קיבלתי מחזור.
באותו רגע חטפתי הלם-לא התכוננתי לזה, מה עכשיו אני אהיה נעול עד סוף המחזור? אני לא אגמור? גורלי מר אליי (מתוך המחשבות שלי)
עניתי לה בתגובה: "הכל בסדר, העיקר שתרגישי טוב".
כיביתי את האורות בבית, נעלתי את הדלת, ונכנסתי למיטה, נשכב לצידה, נעול בכלובון בידיעה שהיא במחזור.
הגוף שלי צמא אליה, צמא להרגיש אותה, האיבר מנסה להתקשה-ללא הצלחה.
במהלך היום עוד קצת חרמנתי אותה פה ושם בהודעות וקצת טיזינג בבית, הגענו למיטה אחרי אלכהול וארוחה, מקלחת טובה, ואז פתאום זה קרה משום מקום..
היא אומרת לי כשאנחנו במיטה: "אני הולכת רגע, וסוגרת אחריה את הדלת של חדר השינה"..
אני ממתין במיטה לשובה, לראות מה קורה, או מה לא קורה, מחשבות רצות בראש, לא יודע מהיכן להתחיל-מה עומד לקרות כעת??
היא חוזרת לחדר, ומגישה לי את המפתח, אני מופתע, מה קורה כאן, את הרי במחזור?(מחשבות בראש שלי)
היא אומרת לי בתקיפות: "תפתח אותו, עכשיו, אבל! אתה מחזיר אותו מחר בבוקר ודיר באלק אתה מתעסק איתי!"
אני מיד מגיב לזה, ומשחרר את עצמי לאחר 4 ימים מהכלובון, בפעם הראשונה, עונה לה במקביל שאני מחזיר מחר כפי שביקשה."
היא אומרת לי: אתה יודע מה הרבה זמן לא עשינו?"
אני: "מה לא עשינו הרבה זמן"? (תוהה לעצמי בראש תוך כדי)
היא: "אתה היום תזיין לי את הציצי ותגמור עליו, מגיע לך, התנהגת יפה".
אני בהלם לרגע, אבל עושה את מה שהיא אומרת, עולה מעליה, ומתחיל חיכוך עם החזה המדהים שלה.
לקח לי קצת זמן, לבסוף גמרתי, כמעט עד לשיער שלה הגעתי-הייתי מלא, לא גמרתי עוד לפני הנעילה.
ניקיתי אותה(עם נייר!)-למרות שיש בי מחשבות לטעום את עצמי ממנה לפעמים, ונרדמנו לשינה עמוקה, כשאני ישן חופשי ומאושר.
ההסכם היה שבבוקר אני מחזיר את הכלוב בחזרה, וכך היה בבוקר למחרת.
-
התעוררנו, השעה באזור 06:30 בבוקר, בקושיי פתחתי עיניים והיא מדברת איתי:
היא: "שים אותו בבקשה ותביא את המפתח"
בהתחלה לא היה לי כוח, כי קמתי עם זקפת בוקר, והייתי ממש חרמן שוב.
היא הסתכלה עליי ועליו ואז אמרה: הרבה זמן לא ראינו מראה כזה של זקפת בוקר, ואני לא רוצה להרגיל אותך שוב לדבר הזה של "אוהל במכנסיים".
לא רציתי לשים מיד את הכלוב, והיא אמרה שמעכשיו ועד שהיא מתארגנת לעבודה, יש לי מספיק זמן לשים אותו, במידה וזה לא יקרה יהיו לזה השלכות.
נבהלתי ממש, זאת אשתי? אני בטוח שזו היא? זה מה שהיא כרגע אמרה? שמתי אותו מיד ונתתי לה את המפתח.
הייתי נעול במשך 8 ימים נוספים, לאחר מכן היא פתחה לי באחד הערבים אחרי שהיתה כבר נקייה לחלוטין, היה סקס מטורף-לא ארחיב.
היא אמרה לי שהיא שמה לב לשינוי, והיא מרוצה מההתקדמות שלנו, היא שמחה שזה עושה לי טוב, וגם לה.
--
תקופה שהכלוב פתאום נכנס למגירה, זה התחיל בקורונה שלי ואז שלה, ולאחר מכן לא הרגישה טוב תקופה ארוכה.
עצרנו קצת, שמנו את זה באולד, אני נותן לה את הזמן-מצד שני היא שמה לה לשינוי שניכר אצלי(פחות עוזר לה, פחות מכרכר סביבה) - חזרתי לסורי.. גומר לבד.
אני יודע שזה יחזור, ממני או ממנה, מה שבטוח שכנראה שבפעם הבאה זה יהיה ארוך יותר, כואב יותר, קשה יותר.
יש לנו עוד כברת דרך לעשות-ואני בטוח שיחד איתה אמצע את האיזון הנכון עבורנו.

מבטיח לעדכן בהתפתחויות שיהיו בהמשך.