לפתוח הכל

שנה, ואוו, אשכרה אנחנו שנה אחרי כניסת הכלוב לחיינו, למקדש הקטן שלי ושלה.
ולא, זה לא בגלל התזכורת שהכלוב מציע לי כל הזמן מהימים האחרונים:

"גולש באתר יותר משנה, כבוד!
רוצה להתנסות במינוי הזהב של הכלוב? יש לנו הפתעה בשבילך"

אנסה לעשות סיכום כולל של השנה האחרונה.

עברה שנה מאז אני והיא נכנסנו לשגרה קצת אחרת, נכנס לחיינו עולם חדש מלא ברגש, אהבה, מסירות, ומניעה. שנה בה הזוגיות שלנו קיבלה דם חדש-תפנית חדשה בעלילה שהיא אנחנו.

זה אירוע מרגש ויוצא דופן מבחינתי, לא בטוח שהייתי מסוגל לזה לולא ההזדמנות שהיא החליטה לתת לנו בנושא, היא נתנה דרור לתהליך, נתנה לי קשב ושיח, החליטה לזרום עם הטרלול הזה שיש לי בראש. היא עדיין ונילית-אבל היא הונילית שלי.

דיברנו על זה קצת בבית-עברה לה שנה מאז התחלנו את נושא המניעה.
למחרת שלחתי לה הודעה מה היא חושבת על התהליך שעשינו? היכן ניתן ללמוד ולשפר, מה לא לעשות ומה כן וכו'.

תגובתה היתה כזו:

היא: "יש לך לו"ז עם סימון של התאריכים?.."

אני: "לא, אבל זוכר שהתחלנו בערך היום לפני שנה"

היא: "ניכר שזה עשה לנו טוב, ההשקעה הייתה משתלמת, אבל מרגיש שכבר התרגלת לזה ואתה כבר לא להוט כמו בהתחלה לרצות אותי ולפנק.
אני נזכרת שקניתי לך את הכלובון השקוף (CB6000) - (ראו הכלובון הראשון שלי) שכל כל רצית,  אז זה הגיוני באמת"

אני: "את חושבת שאני פחות להוט עכשיו?.."

היא: "כן, בהתחלה היית עושה הכל במחשבה שיש מצב שאני אשחרר אותך ואתן לך את מה שאתה רוצה, עכשיו כבר לא באמת אכפת לך להישאר נעול".

אני: "לא אכפת לי להישאר נעול? ברור שאכפת. אני ממש רוצה לרצות אותך בשביל לזכות בך כל פעם מחדש שוב, אפשר לראות את זה בלוקטובר האחרון.
אם את מרגישה שלא אכפת לי אל תשחררי אותי, תשאירי אותי נעול. אני אדע לספק את רצונותיך גם במקרה בו תחליטי שלא מגיע לי"

היא: "זה בדיוק מה שאני עושה, עכשיו, ובעתיד. אין לי תלונות, תמיד יש מה להשתפר, בעיקר במקום שלך לתת ולרצות אותי".

אני: "במבט קדימה, את רואה אותנו עם זה או בלי?.."

היא: "עכשיו שהתחלנו אני לא רואה סיבה להפסיק, אני רוצה אותך כנוע וצייתן לי ולגחמותי כל הזמן שרק אפשר".

אני: סמיילי מחייך.

היא: "ביום שזה לא יהיה לך נעים או יזיק לך בריאותית אשקול לעצור".

+++

אני מאחל לנו עוד המון כיף ואהבה, מסע שלא יפסיק, שלא נתעורר ממנו. לעוד שנים יפות וזוגיות טובה וחזקה.

אני לא מפסיק לאהוב אותך מיום ליום, פשוט לא. אני מרגיש את הלב שלי ❤️ בשיא תפארתו מהממת אחת. מהממת שלי.

הבטחתי לספר מה היה אתמול,

אז באמת לאורך כל היום יש אנרגיות מטורפות, השיחות על זה, המחשבה על מה יקרה בערב, מה היא הולכת לעשות?

היא השאירה אותי על אש קטנה כל היום, אומרת, לא אומרת. זורקת מילה ונעלמת-לא מסבירה.

חזרתי מהעבודה אחרי עוד יום, הכלוב עוד עליי, סוגר איתו כבר 40 ימים ! - מטורף (בטח במונחים שלי) כשאני חושב על זה וכותב על זה כאן לפניכם.
היא מסמסת לי שהיא עוד מתעכבת מעט בעבודה ותגיע הביתה קצת אחרי.
עד אז היא מבקשת שאדאג לארוחת ערב (לא משהו כבד) פלוס יין טוב, שהבית יהיה נקי ומסודר לקראתה, בנוסף היא ביקשה שאדליק לנו נר ריחני שיהיה נעים.

השעה 17:00, מתחיל לארגן את הבית, מסדר את הדברים שצריך, קניות, בישול, ניקיון.
סביבות השעה 18:30 נכנס למקלחת להתארגן, להתרענן, לרוקן מעליי את היום הזה, מנקה טוב עד כמה שאפשר את הזין ואת הכלובון כי בכל זאת הוא נעול. כשאני במקלחת אני שומע שהיא הגיעה הביתה. לאחר כמה דקות היא מגיעה למקלחת לומר לי שהבית לשביעות רצונה וריח הבישול באוויר מאוד נעים לה. היא אומרת לי להתקרב ולהתרחק מעט מהמים שזורמים, היא מוציאה את המפתח שנמצא על צמיד היד ופותחת לי את הכלוב, ואוו אחרי כל כך הרבה זמן, איזו הרגשה, פתאום אתה חופשי, הוא זז בנוחות אחרת, אוויר צח ממש.

היא מודיעה לי חד משמעית שאני לא נוגע בו בכלל, לא במקלחת (מעבר לניקוי יסודי) ולא כשאני מסיים.

אני מהנהן בראש כאות הסכמה.

היא ממשיכה: "כשאתה מסיים את המקלחת תבוא לסלון, אין צורך להתלבש".

מסיים את המקלחת, מייבש את הגוף טוב, יוצא לכיוון הסלון. אני עירום, היא עוד לבושה כרגיל עם הנעליים. היא ואני מדברים על הספה, איך היה היום, מדברים על אה ודא.. לא משהו מעניין במיוחד. לפתע היא אומרת שיש קצת שינוי בתכנית, והיא יוצאת עם חברה לדרינק ותחזור מאוחר יותר.

אני קצת בהלם ועוברת בי המחשבה, מה? רגע? מה איתנו? עבר הרבה זמן? זה הערב המיוחד שלנו, חיכיתי כל כך ליום הזה..

היא מיד ממשיכה: "אנחנו נאכל ארוחת ערב יחד, לאחר מכן אני נכנסת להתקלח ולהתארגן, בזמן שלא אהיה בבית אני רוצה שתהיה קשור למיטה עם כיסוי עיניים ואטמי אוזניים, אני רוצה שתאבד את תחושת הזמן עד שאני חוזרת. אתה תהיה ללא כלוב ותמתין לי כפי שאני רוצה" 

אני: "אוקיי, לא ציפיתי לזה, אבל אם זה רצונך כך יהיה. להגיש את האוכל?"

היא: "כן, אני מורעבת.."

***

סיימנו לאכול, דאגתי להדיח את הכלים ולהחזיר את הסלון למצב בו היה, ניקיתי את פינת האוכל והשארתי הכל נקי ורענן.
היא מובילה אותי לחדר השינה, ואני אחריה כמו ילד טוב, איברי כבר זקור ועומד חזק,
לפתע היא משחררת אמירה: "או או, תראו מי התעורר לו אחרי תרדמת ארוכה? ברוך הבא למחוזותינו".

אני מחייך, נבוך מעט.

היא מבקשת ממני לשכב על המיטה, אוזקת כל יד וכל רגל לפינה אחרת, אני מתמסר אליה ועושה כפי שהיא מורה ודורשת ממני. לאחר שאני אזוק היטב ולא יכול לזוז היא מביאה את כיסוי העיניים ממגירת הצעצועים. לפתע היא עוצרת, חושבת, משהו שעלה לה פתאום בראש, ואז זה מגיע: "ניתן לך להנות בנתיים ממני מתארגנת, אשים לך את הכיסוי לפני שאני יוצאת".

היא מתפשטת, מורידה אט אט את בגדיה, כל בגד יורד לאט ובעדינות, היא בתחתונים וחזיה שחורים, היא מסתכלת עלי ובוחנת את המבטים שאני לוטש בה, עיני לא זזות וקשובות לכל מנעד ותזוזה שהיא עושה.

היא מחייכת אליי. "אני נכנסת להתקלח".

לאחר המקלחת היא מתלבשת ומתארגנת, קרם לאורך הגוף, מתלבטת מה ללבוש, שמלה צמודה או חצאית וחולצה? אבל לפני היא אומרת בקול: "צריך לבחור הלבשה תחתונה" פונה לארון ושמה סט תחרה מהמם, כזה שלא משאיר כל מקום לדמיון. אני נאנח מחוסר היכולת לגעת בה. היא שומעת זאת, ושוב-מחייכת אליי.

שמלה נבחרה, היא לובשת אותה ונועלת נעלי עקב תואמות. 

אני זורק לעברה: "זה דרינק עם חברה או מסיבת גאנג באנג?"

היא מביטה בי ואומרת: "ששש איך אתה מדבר? אני אישה נשואה, גאנג באנג זה מקסימום הזין שלך ופלאג שעוד לא ניסינו".

היא מתקרבת אליי, מכניסה לי אטם לכל אוזן, דואגת שזה ישב טוב טוב, אני מביט בה ולא שומע יותר כלום, ריח הבושם שנוטף ממנה מטריף אותי. היא מביאה את כיסוי העיניים ומלבישה לי אותו. נושקת לי על המצח ואני מבין שהיא הולכת.

נשארתי אני על המיטה, קול דממה דקה, אין רעש, אין צליל, שומע את נשימותי ואת דפיקות הלב. זוכר שהיא נכנסה להתקלח-השעה היתה 19:23, אז כנראה הם קבעו בשעה 20:00, וזו נסיעה קצרה מהבית. ביני לבין עצמי תוהה מה יהיה הלילה ומה מצפה לי כשהיא תחזור, הזמן עושה את שלו, גם המחשבות, איברי זקור לעצם המחשבות שעוברות לי בראש, ומנגד-הוא חוזר לגודלו הטבעי שאני מאבד את קו המחשבה וצולל לשינה.

***

מגע קל באוזן, אני מתעורר. מרגיש את ידיה מוציאות ממני את אטמי האוזניים. היא קמה מהמיטה וקולות העקבים נשמעים היטב, אני לא רואה דבר-כיסוי העיניים עושה עבודה טובה. נקישות העקבים נשמעים היטב, קולות של הסרת בגדים נשמעים ברקע, השמלה יורדת וגם כן החזייה לפי הקול שהיא משמיעה "סוף סוף בלי חזייה אומרת בקול".

היא מתקרבת אליי, אני מרגיש את רגליה על המיטה. לפתע היא מקרבת עצמה אליי ומסירה לאט ובזהירות את כיסוי העיניים, אני מסתנוור מהאור הקיים בחדר, לאט לאט פוקח את עיני באופן מלא. רואה לנגד עיני את גופה עירום לחלוטין, כמה יפה המראה הזה אומר בתוך ראשי, היא מהממת כל כך, אני מוקסם ושבוי בה. היא מציגה לראווה את הכוס שלה לנגד עיני, קרוב מאוד לשפתי אך בלי שום יכולת לגעת או לטעום, היא נהנת מזה וצוחקת, חיוך ניכר על פניה, תחושה של שמחה וניצחון.

אני מגניב מבט לשעון ורואה את השעה 22:46, אומר לעצמי בראש "הם נפגשו לשעתיים. נרדמתי עד עכשיו?.."

לפתע היא אומרת לי:

"יקר שלי, התמודדת בגבורה 40 יום עם השיגעונות שלי, המשימות שלי, הרצונות שלי, הכוח שלי, העוצמה שלי, המחזור שלי, הכעס שלי, ועוד הרבה מיני רבים, הגיע הזמן לגמול לך בעבור זה עם משהו שרציתה הרבה זמן.."

אני במחשבות: "מה רציתי הרבה זמן? WTF מה הולך להיות כאן עכשיו?.."

היא: "אני מחזירה לך את הכיסוי עכשיו, אתה לא מדבר מילה, ומה שקורה מכאן זה החלטה שלי איך הגמירה שלך תהיה היום, בסוף זו גמירה שלי קודם כל, ואני יודעת שמרגע שתגמור תחזור לסורך ולא תתייחס אליי-אני מודעת לזה, הכלוב יחזור מהר מהרגיל כנראה. תהנה מתוק שלי.."

הכיסוי חוזר, אני לא מספיק לומר מילה.

היא נוגעת באיברי, אוספת אותו בידיה, נוגעת לא נוגעת, מאוננת אותי ומפסיקה. לפתע מרגיש נוזל נשפך על איברי, היא ממשיכה להניע את ידיה עליו, הרגשה חלומית, לא הרגשתי את הידיים שלה עליי המון זמן. היא מעסה את איברי, עולה ויורדת עם הידיים, מאוננת אותי כפי שלא עשתה מעולם, התחושה כל כך נדירה, באמת שאני לא זוכר חוויה כזו.

לפתע היא עוצרת, עולה עליי כשרגליה מפוסקות, מחדירה אותי לתוכה.

מרגיש אותה עוטפת אותי בחום גופה, עולה יורדת, נעה במנעד שלה, בעולם הפרטי שלה על איברי, אני גונח מעונג ומאושר, איזו הרגשה מדהימה, זי בתוך כוס, כמה טובה ההרגשה הזו, פתאום אתה פשוט מעריך את זה פי מיליון. אני לא רואה אבל שומע אותה נהנת גם.
40 יום זה המון זמן ואני מרגיש אחרי רבע שעה שאני קרוב מאוד לגמור, אני אומר לה: "אני קרוב לגמור.."

היא מיד יוצאת: "לא, ממש לא, אתה לא גומר בפנים, תגיד תודה שאני בכלל נותנת לך לגמור היום!.."

אני בהלם, קצת טוטאלי, מה עשיתי לאשתי? מה הוללתי? זאת היא באמת? אני חולם, זה בוח חלום, תתעורר.

היא מחזיקה את איברי ולפתע נותנת סטירה קטנה בביצים-אני קופץ, ממשיכה לעסות אותו שוב ולפתע מכה נוספת-לא חזקה, וגם לא חלשה.

אני נרגע, היא עולה עליי שוב, הפעם בצורה שונה, פניה לא מולי, הגניחות שלה נשמעות רחוק יותר-היא עלתה שהגב שלה נמצא כלפיי כנראה. אף פעם לא עשינו את התנוחה הזו. היא ממשיכה, עולה ויורדת, היא נעצרת. לפתע רעש רטט חד שובר את השקט בחדר-היא הדליקה את היונק, היא עדיין עליי, איברי כולו בתוכה. היא חוזרת לנוע שוב והפעם שהיונק על הדגדגן שלה, היא גונחת חזק, הקולות שיוצאים ממנה נשמעים היטב-היא קרובה לגמור.

קולות רבים יוצאים מגרונה-היא גמרה חזק, רעידות גופה מורגשים על גופי, ואני נלחם לא לגמור בפנים, לא לאכזב אותה. אחרי כמה דקות היא נרגעת, יוצאת ממני והולכת, רעשי העקבים נשמעים מסלון הבית.

היא חוזרת לחדר, מרגיש אותה שוב קרובה אליי, לא יכול לגעת או לזוז, ידי קשורות היטב לכל צידי המיטה. שוב נוזל נשפך על איברי, מרגיש את ידיה הפעם חזק יותר, היא מאוננת את איברי ואני מתמסר להרגשה, הלב פועם חזק, היא ממשיכה להניע את ידיה לקולות הגניחה שיוצאות ממני, היא ממשיכה ולא עוצרת, עוד רגע אני גומר, אומר לה שאני קרוב לגמור, היא ממשיכה ולפתע מרגיש יד נוספת ליד הבטן שלי, זו היד השנייה שלה, אבל למה? למה היא שמה את היד? היא ממשיכה לאונן אותי ואני עוד רגע מתפוצץ בתוך ידיה, אני קרוב, היא ממשיכה ואני מתפוצץ במגע שלה, מוציא את כל המטחים לעבר גופי, חלקם אף פוגעים לי בפנים, באף ובפה, חלקם על ידה שנמצאת על הבטן שלי, אני מרגיש אותה ממשיכה לחלוב את איברי ואני רועד כמו שלא רעדתי מימי, כוכבים זה בקטנה לאומת התחושה שהרגשתי.

היא משחררת את איברי מהיד שלה, מורידה לי את כיסוי העיניים, אני שוב מסונוור מהאור בחדר, פוקח את עיני ורואה אותה לפני, היא מביטה בי ומחייכת:

"אם כזו כמות זרע לא צריך חלב לקפה" 

אני עונה: "ממש" 

היא: "ביקשת הרבה זמן זרע ישירות מהיד שלי, אז אספתי את כל הזרע שלך והוא ביד שלי עכשיו, ואתה הולך לבלוע את הכל.."

אני: "אני לא רוצה, זה הרבה.."

היא: "אתה ילד גדול, אתה תצליח, דיברנו על זה הרבה, הגיע הזמן להוכיח את עצמך אחרי כל כך הרבה זמן".

אני שותק.

היא: "פה גדול" 

אני פותח את הפה, והיא מטפטפת את כל הזרע שלי לתוך פי, טעם מר ומלוח, קצת מתוק. אני בולע הכל.

היא: "נשאר עוד על היד, רוצה ללקק את זה?.."

אני: "לא, אספיק לי."

היא: "אז בכל זאת תלקק-ומצמידה את ידה לשפתיי ואני מנקה את ידה מכל טיפות הזרע האחרונות שנותרו".

"כל הכבוד לך, אני גאה בך כל כך, אני רואה שאתה לא רק מדבר אלא גם עושה".

***

היא משחררת אותי מהקשירה, ידי מעט אדומות מעוצמת הקשר שהיה אדוק עליי, אני קם, היא מחבקת אותי חזק, מצמידה אותי אליה, נושם את הצוואר שלה, מריח אותה, הדמעות לא מאחרות לבוא, אני מזיל דמעות שנופלות על גבה-היא מרגישה זאת.

הרגשות שיצאו ממני היו עצומים, רגש מעול בדמעות של אושר ושמחה. היא מביטה בי ומסתכלת לתוך עיני.

"למה אתה בוכה? עשיתי משהו לא בסדר? לא היה לך טוב?.."

אני: "היית מושלמת, אני מרגיש כמו בחלום, לא רוצה להתעורר.."

היא מנגבת ממני את הדמעות ואומרת לי "אני אוהבת אותך, אתה בעל מושלם, כמה כוח רצון ותושיה יש לך, ומוסיפה-זכיתי בבעל מדהים, כזה שלא חלמתי מימיי.."

אני מגיב ואומר לה "תודה, תודה על מי שאת ומה שאת בשבילי. תודה על זה שהסכמת לנסות ולהיפתח לעולם הזה שכל כך רחוק ממך.."

אני אוהב אותך אשתי היקרה, אוהב כפי שלא אהבתי בחיים.

ואוו 

איך מסכמים חודש כזה בכלל? מאיפה מתחילים?

נכנסתי לנעילה שבוע לפני תחילת החודש ב-23.9, ההתחלה היתה קשה, אפילו מאוד.

השיחה שלי איתה עוד בטרם החלטנו לעשות את זה היתה טובה וגרמה לנו להבין את מה שעתיד לבוא כחלק מהנעילה הזו.

החודש עצמו עבר בתחושות חזקות, הרגשות הפנימיים שבי צפו פעם אחר פעם, הרצון לשחרור היה גבוה מנשוא, ומנגד-להישאר נעול במשך כל כך הרבה זמן ללא גמירה היה לנגד עיני, הרגשתי ועודני מרגיש את רמת הכניעה בה אני נמצא, הכלוב בהחלט עושה את שלו, ואני פשוט כנוע ומסור כפי שלא הייתי מעולם.

אז מה היה לנו בחודש הזה?

טיזינג 

כל יום, כל הזמן, שיחות טלפון, התכתבות, בבית, בעבודה, מפגשים חברתים, חברים, מסיבות, ובכל מקום אפשרי שהיה אפשר היא פשוט ניצלה זאת במגוון דרכים.
בהודעות זימה, תמונות מהמשרד, מחשוף בבגדים, נגיעות עם חברים מתחת לשולחן,ברכב בדרכים-בכל מקום!

היא הסתובבה בבית ערומה חצי מהזמן, היא דאגה בכל זמן נתון להזכיר לי שאני נעול ואני חייב לעשות כל מה שתרצה, החל מלבשל, לנקות, לסדר, לעשות דברים שהיא מבקשת.

היא החלה להתלבש צמוד בכל פעם שאנחנו יוצאים בערב, דאגה לנוע בעקבים שונים, התחת והחזה תמיד היו בולטים.

גם כשהלכנו לים, בגד הים לא השאיר מקום לספק. גם שם הייתי צריך למרוח אותה ולעסות את חלקי גופה בעוד שאנשים לוטשים בנו מבטים, אך בכל פעם בו עצרתי היא הרימה את הרגל שהמפתח נמצא עליו. כבר לא היה אכפת לי מבטים, המשכתי בשלי.

המפתח אווו המפתח, חלק מהזמן היא דאגה לענוד אותו על הצוואר עם שרשרת. חלק מהזמן הוא היה תלוי בצמיד על הרגל שלה. חלק מהזמן הוא היה בצמיד שעל היד שלה, כל פעם בו הייתי קצת לא מרוכז או לא עושה מה שהיא רצתה היא היתה מסמנת בו, בים על הרגל, במסעדה על הצוואר, ובבית כשהוא על היד קרוב אליה.

זה לא פסק בשום דרך, היא ביקשה ממני כשאנחנו בבית להסתובב ללא תחתונים מתי שניתן, רק בחולצה או מכנס קצר-כדי שתוכל תמיד להרגיש את הכלוב עליי ולהנות מהתחושה הזו.

עיסוי

כל ערב, ללא יוצא מן הכלל, ואני אומר זאת ברצינות, עשיתי לה מסאז' עד שהידיים שלי לא היו מסוגלות יותר, היא הכריחה אותי לעבור על סרטונים ב-YouTube וללמוד איך לעשות את זה כמו שצריך לכל אזור בגוף, רגליים, גב, חזה, ירכיים, צוואר, וכו'.

שמן, היא ביקשה שאדאג שיהיה מעתה שמן קבוע בבית לעיסוי, כזה שניתן לחמם אותו. יצאתי לחיפוש באינטרנט אחרי השמן הטוב ביותר ומצאתי שניים, אחד לאזור הרגליים ואחד לשאר הגוף. כל פעם דאגתי לחמם אותו שיהיה מוכן ונעים עבורה.

משמעת 

בהתחלה היא לא חשבה על זה, אבל לאחר כמה ימים דברים התחילו להשתנות, היא קבעה שכל יום שהיא לא תהא מרוצה ממשהו הנעילה תימשך יום נוסף. משימות שאני מתנגד אליהם יהיו מומרים בזמן נעילה או במניעת משהו אחר שאני צריך לוותר עליו. צורת הדיבור שלי השתנתה, לא העזתי לומר דברים שלא נשמעים טוב, לא כעסתי או אמרתי דברים שיכולים לגרום לזמן נעילה נוסף. היא פשוט אמרה פעם אחת-ואני עשיתי כמו ילד טוב, האגו נשאר מחוץ לתמונה.

הגדלת ראש - היא הדגישה ואמרה שהיא מצפה ממני לעשות את הדברים גם ללא בקשה מפורשת ממנה, אם יש משהו שניתן לעשות-פשוט תעשה, כמו כביסה, כלים, שטיפה, נקיון, רכב, קניות או כל דבר אחר. במידה והיא תהיה מרוצה יהיה צ'ופר כך אמרה לי. הצ'ופר היה להצמיד לי את הויברטור לכלוב עד שאני קרוב לגמור.

היא הסבירה לי שללא משמעת לא יהיה ניתן לעשות את זה, והמשמעות של הנושא הזה עבורה הוא גדול.

וכך מצאתי את עצמי ערב אחרי ערב, יום אחרי יום נתון לה ולרצונות שלה. קום, לך, תעשה, תקנה,
ערב אחד היא אומרת לי : "הערב אתה לא יוצא עם חברים, ככה החלטתי. אתה כן יכול להזמין אותם לכאן הביתה ותצפו בליגת האלופות מהבית, אני רוצה לראות אותך כאן מתהדר כמה אתה גדול מולם וקטן מולי".

מיניות ומגע

לאורך כל התקופה היא איפשרה לי לגעת בה באזורים שונים, לרדת לה, לענג אותה-כל זאת בתנאי שאני לא מצפה ממנה לשום שיחרור או גמירה שלי.
כמעט בכל יום זכיתי לנשק את כפות רגליה, בערבים בהם היא נתנה לי רשות דאגתי לרדת לה ולהביא אותה לאורגזמה.
מספר פעמים תוך כדי שאני מלקק לה את הדגדגן היא ביקשה שאחדור אליה-וזה לא היה אפשרי כי הייתי נעול והיא יודעת את זה, וכך לאט לאט האצבעות שלי הפכו לכלי הכי חזק שלי.
החדירה עם האיבר התחלפה באצבעות ולשון, המיצים שיצאו ממנה זלגו לתוך גרוני. אלו שפספתי נוקו על ידי הלשון שלי לאחר שגמרה.

***

יום השיחרור קרב ובא הנה זה מגיע סוף סוף, חודש ושבוע של מסירות יוצאת דופן, רגשות מעורבים, איבר ששכח איך זה כשהוא עומד.
רצון עז להרגיש אותה ואת גופה, להרגיש אותה עוטפת אותי בה, אני מתגעגע אליה, להריח אותה קרוב, משתוקק לזה כמו ילד שנותנים לו סוכריה.

במהלך היום היא סיפרה לי שהיא מתכננת לי הפתעה לקראת השחרור, הגמירה תהיה שונה מאוד, אולי משהו שחלמתה עליו עתיד להתגשם סוף סוף אמרה.

בהמשך השבוע אכתוב על יום השיחרור ומה היה בו, איך גמרתי, איך הרגשתי, ומה העתיד עוד צופן.

הנה זה מגיע - ל-ו-ק-ט-ו-ב-ר החודש ממנו חששתי מאוד.

אוקטובר כאן ואני מרגיש שאנשים עדיין ישנים, אין התעוררות באוויר, שיח רדוד על חגורת הצניעות ועל האתגר. אמנם מצאתי כמה בלוגים שדאגו להעלות את המודעות, אבל עדיין חסר לי יותר.

זה הזמן שלכם להעלות את הנושא מול הגברת ולתת לעצמכם הזדמנות חד פעמית להיכנס לחודש של חוויה מסחררת, מסירות, כוח רצון, והרבה אהבה לאחת שלצידכם.

מי הולך להשתתף השנה באתגר??

בהשראת האחד והיחיד סוס האש החלטתי לנסות את האתגר, ושלחתי לה את הקישור שתאמר את דעתה בעניין (קישור לפניכם)

  Locktober is coming..

היא קראה, ואז אמרה לי: "אוקיי, אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה?" עניתי לה:  "כן, אמנם אני מפחד אך בעל רצון להראות שאתגרים כאלו רק יחשלו אותי יותר". 

היא חייכה בתגובה, נשקה לי על המצח ואמרה לי בהצלחה.

אני נעול כבר שבוע, אז ביקשתי קיצור (התחלנו ב23.9 והייתי רוצה לסיים ב 23.10)

היא אמרה לי: "אתה מבקש קיצור עוד לפני שהתחלנו? תן לי לחשוב על זה".

-

מחר מתחילים באופן רשמי, ואצלי זה +שבוע קודם.

תאחלו בהצלחה 🙏🤟

שעת ערב, מתיישבים לאכול סעודה כיד המלך, יין אדום טוב, 2 כוסות, צלחות מסודרות היטב, אוכל חם יוצא מהתנור. אני והיא לבד סוף סוף אחרי שבוע אינטנסיבי.

מדברים על מה שהיה במהלך השבוע, וצוללים לשיחה עמוקה על יחסינו, מה קורה, היכן היא נמצאת באשר אליי, מה היא מרגישה כעת וכו'.

היא מספרת לי שהיא דבקה בדרך שבה היא עושה איתי, משמעת ואיפוק-ללמוד מהו גוף האישה, להעריך, לפנק, לדעת לתת לפני שרוצים לקבל.

לא מזמן רכשנו רצועות קשירה למיטה, כאלו שנמצאות תחת המזרון וכל חלק יוצא בקצה המיטה עם מקום קשירה ליד. היא ביקשה ממני שבפעם הבאה שאני מחליף מצעים אני אדאג לשים את זה במידה ותרצה להשתמש. כך עשיתי, סידרתי את זה היטב, וידאתי שהכל מתוח בצורה תקינה, שהרצועה אדוקה היטב ולא ניתן גם במשיכה ובהפעלת כוח להשתחרר.

לאחר שסיימנו את הארוחה והיינו שנינו בראש טוב, נשכבנו על הספה בסלון הבית, והתחלנו שנינו להתחרמן אחד מהשניה. בשלב מסוים היא התיישבה עליי ואחלה לנשק אותי, הרגשתי את איברי מתקשה לנוכח מגע גופה בי, היא הרגישה זאת גם. היא היתה כל כך חרמנית והרגשתי מבעד לתחתון כמה היא נוטפת.

בשלב מסוים היא עוצרת ואז אומרתי לי : "בוא לחדר".

אני כעיוור הולך אחריה, נותן לה להוביל אותי לאן שהיא רוצה וצריכה. היא מבקשת ממני להתפשט ולהסיר את בגדיי לחלוטין, כולל התחתון אני שואל?, כן, הכל!

אני נשכב על המיטה לפי ההנחייה שלה, היא מורידה מהמיטה את הכריות, השמיכה, וכל מה שאינו קשור בדבר שהיא מחפשת. רצועות הקשירה מתגלות לנגד עינינו, היא מביטה בהם ואומרת לי שהיא רוצה לאזוק אותי למיטה. לאט לאט קושרת אותי, יד יד, רגל רגל, הולכת ומביאה כיסוי עיניים. מלבישה אותו על ראשי ואני נשאר אך ורק עם חוש השמיעה.

אני שומע רעשים ברקע ופתאום דלת נסגרת, מה? מה קורה פה? קורא בקולה ולא מקבל מענה, אחרי 10 דקות היא נכנסת לחדר.

"עברו 10 דקות, נשאר עוד 50, תמתין בסבלנות, זה יכול להשתלם לך" 

אני: "אוקיי, לא לזה ציפיתי".

שוכב לי על המיטה, לא יודע מה הולך להיות, מחשבות רצות במוחי, רעשי רקע נשמעים היטב מסלון הבית, ואז שקט, דממה, אין צליל, אין הליכה, אין כלום. זה רק אני ועצמי בתוך המיטה, חדר חשוך ואני עוטה כיסוי עיניים על פני. מחשבות רצות בראשי מה הולך להיות כאן? מה היא מתכננת לי? מנסה להתמסר לתחושה שלשמה היא עושה את זה.

הזמן חולף לו לאיתו בלי שאדע, לא נרדם, איך מצד שני גם לא ער. היא נכנסת לאחר שעברה בדיוק שעה, נקישות של עקבים בחדר השינה, היא לא מדברת, רק נכנסת ומיד סוגרת את הדלת.

אני מרגיש אותה מתקרבת אליי, בוחנת אותי עירום בפניה, מעבירה את היד על כל פינה בי, מרגיש אותה לוטשת עיניים שמרוצות ממה שהן רואות.

היא נוגעת לא נוגעת, איברי עומד, מנסה למלמל מילים ולשאול והיא משתיקה אותי עם כף ידה. החבל ארוך אך לא מאפשר לי לגעת בה בכלל, ידיי צמודות ולא יכולות לזוז, בכל זאת מצליח לגעת וחוטף מכה על הרגל-כזו שנשארה גם אחרי הערב.

היא משחקת באיברי, מלקקת את הביצים, מכניסה לפה, מוציאה, יורקת, מאוננת לי, לאט לאט גופי מתמסר אליה, היא דואגת שיהיה לי נעים, אני נאנח מהמגע שלה בי ועליי, ריח של רטיבות באוויר-ואני רוצה כל כך להרגיש אותה.

מנסה לבקש משהו והיא שוב מפליקה לי-הפעם אפילו חזק יותר. אני סותם, מילה לא יוצאת מפי יותר. היא ממשיכה ומאוננת אותי, מרגיש כאילו שוב זה חוזר על עצמו-אני לא נכנס אליה. לפתע היא עוצרת שאני כל כך קרוב, אני שואל מה קרה? היא עונה-לא סיימתי איתך, ובטח שאתה לא תגמור ככה, זה כבר לא עובד כמו שאתה רוצה.

שומע לפתע את מכשיר היניקה נדלק-היא מולי, מענגת את עצמה. קולות הנאה וגניחות קלות יוצאות מפיה, לאט לאט שומע אותה מתמסרת להרגשה של האורגזמה שקרבה ובאה. לפתע פתאום אני שומע אותה נאנקת, תזוזות חזקות על המיטה-היא חוותה את מה שרצתה, אורגזמה מולי ולנגד אוזני, אני אוכל את עצמי, רוצה להחליף את היונק-אבל לא יכול. מיד אחרי שהיא נרגעת היא עולה מעליי ומצמידה את פי ולשוני לנקות ממנה את המיצים שיצאו, את הגמירה שלה.

לאחר מספר דקות שאני מלקק ומנקה אותה היא קמה ממני, יוצאת מהחדר. שוב דלת נסגרת, שוב שקט דממה בחדר, נקישות העקבים מבעד לדלת שוברים את הדממה.

היא חוזרת, אומרת לי שהיה לה נהדר, והיונק שקניתי לה עושה עבודה מעולה, אפילו יותר ממך היא אומרת. אני שותק, לא מוציא מילה מהפה. היא אומרת שהיא שמחה שהבנתי שהיא רוצה אותי שקט היום.

לפתע היא אוחזת באיברי הזקור, היא אומרת לי כמה הוא יפה ומהמם, וחבל שאני לא מבין שהוא שלה והיא תחליט מתי יעשה בו שימוש ומתי לא. אני מהנהן שאני מבין.

היא מתחילה לאונן אותי שוב, הפעם עושה זאת עם הרבה רוק ומגע, משמיעה בין לבין גניחות קטנות, אני מתמסר אליה, נע במנעד הזה שהוא היא, לאט לאט מרגיש את עצמי מתקרב לגמור, הגניחות מתחזקות אני קרוב, ואז בדיוק שניה לפני היא עוצרת, מכה ספק חלשה ספק חזקה פוגשת את איברי ואת הביצים, אני משתנק, לא פוצע פה, היא חוזרת לאונן אותי שוב ואני שוב מגיעה לקצה-מכה הפעם חזקה יותר על הביצים, דמעה זולגת מעיני, כאב שאני לא מכיר. היא שוב חוזרת וממשיכה, אני מרגיש שאני על סף גמירה ומתפוצץ לתוך פיה, היא אוספת הכל, גם אחרי הגמירה ממשיכה עד שאני כבר לא מסוגל למגע נוסף. היא עולה מעליי, הזין שלי מתחכך בכוס שלה, היא לא מדברת, הפה שלה מלא בי, היא מסירה ממני את הכיסוי ומסתכלת עליי, לפתע, בלי שום התראה מנשקת אותי ומעבירה את הגמירה ישירות אליי, אני בהלם, תבלע היא אומרת! תבלע הכל! אני רוצה לראות פה ריק!

בלעתי. פעם ראשונה בחיי שטעמתי את עצמי, טעם מר ומתוק יחדיו.

אני מעכל את החוויה, שכוב על המיטה קשור.

היא מסתכלת עליי ואומרת לי תודה, אני שואל בתגובה על מה? על זה שאתה מפתיע אותי ונותן לי להשתנות יחד איתך.

אלו היו ימים מתוחים, הן מבחינתה והן מבחינתי, תקופה ארוכה יחסית של שינוי אצלה, משהו בה הפך שונה יותר באופן בו היא רוצה אותי.

בהתחלה לא הצלחתי להבין במה מדובר, לאט לאט הבנתי שהיא כנראה קוראת מאמרים אלו ואחרים על שליטה, חינוך, הערצה וכו' . (למה לא-שמח שהיא מרחיבה אופקים בנושא).

לאט לאט אני מרגיש שהיא משתמשת יותר בביטוי שמזכיר את עולם השליטה, תעשה לי, תוריד לי, תקנה לי, תעשה לי מסאז' וכן הלאה..זה כבר לא מגיע ממקום של בקשה, היא פשוט למדה להכתיב לי מה לעשות בלי שאני אשאל (ואני בדיעבד אוהב את זה).

הכלוב? הכלוב נכנס למגירה לתקופה יחסית ארוכה לאחר הנעילה האחרונה שנמשכה 8 ימים, היא זנחה אותו משום מה, אין לי הסבר למה בדיוק, אבל אני מניח שהוא יחזור שוב בעתיד הקרוב, קרוב מאוד אפילו.

***

ערב אחד היא אוספת את השיער, תופסת אותו עם גומייה כיאה למי שמתארגנת למשהו, היא מבקשת ממני לבוא ולשבת לידה על שפת המיטה-וכך אני עושה. מתנשקים, מתחבקים, היא מבקשת ממני לעמוד מולה, מפשיטה ממני את מכנסי, אני ללא תחתון, בכל זאת שעת ערב מאוחרת.. היא מתחילה לרדת לי, והיא עושה את זה כל כך טוב, אני מתענג על הרגעים, מחזיק לה את השיער, מפעם לפעם דוחף לה את הראש ומכניס את כולו לפה שלה, היא כמעט נחנקת, אחרי מציצה כל כך טובה אני מגיע לקצה ויורה מטחים רבים לגרונה, היא אוספת כל טיפה שיוצאת ממני, לא משאירה כלום, בולעת הכל. כמו גבר אסיר תודה נושק על שפתיה ואומר תודה עם לבבות בעיניים, שואל את עצמי מאיפה זה הגיע? ושנינו נכנסים למיטה לשינה טובה.

האירוע חוזר על עצמו באופן קבוע כל 5 ימים, אני מתחיל להבין שכוס לא יהיה פה בקרוב, מה קורה שואל את עצמי?

לאחר הפעם השלישית החלטתי לפתוח את הנושא בארוחת ערב ספונטנית,

שואל אותה: "חיים שלי, מה קורה? את לא נותנת לי לרדת לך, את לא נותנת לי להיכנס אלייך מאיפה זה מגיע?"

היא עונה: "אני רוצה שתלמד-להיכנס אליי לגוף זה פרס, ופרס לא מקבלים כל יום" (אז מה אני אגיד על מציצה? - מחשבה שעוברת לי בראש) אני דיי מופתע, לא מבין מאיפה זה מגיע,

שואל בחזרה: "מה יהיה מעכשיו?"

היא בתגובה אומרת לי:  "מעכשיו כוס יהיה מתי שאני אחליט, גמירה תהיה מעתה והלאה רק במציצה"

אני: "אוקיי".

היא בתגובה: "נשמע שאתה לא מרוצה מהמצב החדש?"

אני עונה: "לא שאני לא מרוצה, פשוט קצת מופתע".

היא בתגובה: "לפעמים יש הפתעות טובות בחיים, לפעמים פחות. סומכת עליך שתדע להתמודד"

***

חודש עבר, אין כוס וגם לא נראה באופק משהו שמזכיר את זה,

אני שואל אותה : "יפה שלי, מתי אני אענג אותך שוב ואכנס אלייך?"

היא בתגובה : "אני לא מעוניינת כרגע, לא עשית שום דבר שמגיע לך להיכנס".

אני מתחיל לחשוש, זאת אשתי? אני גרמתי לזה? איך הפכתי אותה למלכה שהיא כעת מהאישה הונילית שהתחתנתי איתה? מתחיל להפנים את המצב החדש.

אז אתמול בלילה היה קצת שונה ומיוחד. למען האמת, בתקופה האחרונה הכלוב לא היה על הפרק-לא ממנה, וגם לא ממני.

לפעמים זה פשוט על אש קטנה, לפעמים אנחנו כל כך שקועים במקומות אחרים שזה נשכח-וחבל שכך. אתמול בלילה עשינו משהו שונה מהרגיל, מבחינתי הוא מדהים, חדש, אחר, מרגש. בשבילה אני עוד צריך לפענח. וכך היה:

שכבנו שנינו במיטה אחרי מקלחת משותפת, היא יודעת שאני חרמן, ותקופה של שבוע שלא גמרתי כי היא היתה על אנטיביוטיקה..

שוחחנו על זה שלא גמרתי מזמן וממש בא לי, הפעלתי קצת מניפולציות רגשיות וזה עבד 🤫

היא אמרה לי כך : "אני מסכימה לך לגמור, אבל זה לא יהיה כמו שאתה חושב, אתה לא נכנס אליי. אתה כן יכול לגמור לי על כפות הרגליים".

היא יודעת שיש לי פטיש לכפות רגליים, ובמיוחד לשלה (שהן מהפנטות ומדהימות). היא אמרה לי כשאני במיטה לצידה: "תתמקם היכן שנוח לך, אבל לפני זה תביא לי את הויברטור שלי כדי שאני אוכל לענג את עצמי גם תוך כדי".

נעמדתי מולה כשהיא שוכבת על המיטה, התחלתי לאונן כשכפות רגלייה נמצאות לפני על המיטה, היא תוך כדי דאגה לענג את עצמה ולהשמיע קולות הנאה רבים. בשלב מסוים היא הסתכלה עליי ואמרה לי: "תביא כרית, שב על הריצפה כשהפנים והפה שלך מול הרגליים שלי".

לא אמרתי מילה-כך עשיתי. כשאני משנה תנוחה ויושב על 2, התחלתי לאונן, בשלב מסוים היא קירבה את רגלה אליי והתחלתי למצוץ בהנאה ותשוקה את הבוהן, לאט לאט הכנסתי ממש כמה אצבעות לתוך פי-הפתעתי אפילו את עצמי יחסית לפעם ראשונה, שמתי לב שבכל פעם שהכנסתי את הרגל יותר היא גנחה יותר.

לאחר מספר דקות שאני מלקק לה את כף הרגל ומאונן תוך כדי אני מרגיש שאני ממש קרוב לגמור, לאט לאט הזרם בא וקרב ואני מאוד קרוב לגמור. אמרתי לה תוך כדי שהיא גונחת שאני ממש קרוב, היא אמרה לי: "תשפריץ לי על הרגליים". התפוצצתי, מטחים של זרע יצאו ממני ומילאו את כל רגליה, גם הסדינים של המיטה לא נשארו אדישים. זה היה מיוחד, אחר, שונה. אחרי שגמרתי ניקיתי את עצמי ממנה. לא! לא כמו שאתם חושבים, זה היה עם מגבת😅 למרות שאולי לא הייתי מתנגד לנסות עם הלשון-זה היה מחרפן אותה פשוט. היא המשיכה לאונן לעצמה עם הויברטור ואמרה לי לקרב את הראש לכיוון השפתיים התחתונות כשאני מתחת לשמיכה והיא בחוץ, היא המשיכה לאונן לעצמה ומפעם לפעם דחפה לי את הראש חזק שאני אלקק ואז מרחיקה, ושוב מקרבת אותי ושוב מרחיקה, בין לבין מאוננת וגונחת. עד שגמרה חזק וכולה רעידות.

הלכנו לישון מסופקים עם טעם של עוד.

***

לאחר כמה שבועות נטולי מין יותר מידי חוץ מחפוזונים למיניהם, החלטנו להחזיר את הכלוב, יותר נכון היא החליטה.

זה התחיל בזה שאני חזרתי ללילות מול המחשב עם שימוש רב במגבונים, היא הבחינה שאני פחות ופחות מחזר אחריה כמו פעם, היא התגעגעה להרגשה הזו, והבינה בינה לבין עצמה שהכלוב הוא הפתרון האידיאלי לזה.

לאחר מספר ימים שלא גמרתי בעצמי ניסיתי לנוע סביבה קצת יותר, לנסות לגעת בה ולהתחכך בה, זה לא עבד לי, ומכיוון שהבינה שאני מאונן לא שיתפה פעולה. היא אמרה לי שהיא רוצה שאני אשים את הכלוב בחזרה, זה קרה בשעת לילה מאוחרת, אמרתי לה שאין טעם היום ונלך פשוט לישון, היא התעקשה. אמרתי לה שאני מבטיח שהלילה הזה אני לא עושה שטויות, היא המשיכה להתעקש עד ששכנעתי אותה שאני באמת לא נע ולא זז מהמיטה הלילה.

למחרת בבוקר התארגנו, היא המתינה לקבל את המפתח. יותר מזה, היא הניחה לפני את הכלובון ואמרה בטון: "שים אותו עכשיו, אנחנו לא יוצאים מהבית בלי זה".

שמתי את הכלובון, זה לא היה קל חייב להגיד לכם, זמן גדול שלא שמתי אותו, בטח שלא עם הטבעת הקטנה שהיתה בהישג ידה, נתתי לה את המפתח, והבנתי ביני לבין עצמי שאנחנו נכנסים לתקופה של נעילה 10 ימים פלוס מינוס.

במהלך הימים הבאים שאני עם הכלובון אנחנו מדברים מידי יום, היא מביעה אותי למצבים בהם אם יש ספק-אין ספק, היא שמה אותי במקום שאני נתון לרצונותיה ולגחמותיה(מבינה את הערך שהמפתח נותן לה).

בכל יום היא דואגת להזכיר לי למה אני שם את הכלוב, בשביל מי אני שם אותו, ומאיזו סיבה.

היא מלטפת לי את הכלובון בכל בוקר ומנשקת אותי על השפתיים, היא אומרת לי כמה היא אוהבת אותי וגאה בי על המסירות שלי.

היכולת הזו שלה מצד אחד להיות קשה, ומן הצד השני ללטף ולחבק היא מדהימה בעיני.

מרגיש לי שיש לנו עוד דרך ארוכה יחד בנושא השליטה והנעילה, אבל אני יכול להגיד בפה מלא שמרגיש לי שאני עושה עבודה טובה בסה"כ.

לאט לאט, בזהירות יתרה, זה כבר לא שליטה מלמטה.

ואוו, כמה זמן עבר, לא תאמינו מה עבר עליי עד היום, יותר נכון עד הרגע הזה ממש.

אז זוכרים את הנעילה ואת הכנות שלי? היא עלתה לי ביוקר, מה זה ביוקר.. שאני עדיין לא מעכל את מה שקרה.

"על טעויות משלמים", ולא סתם המשפט הזה מלא מחץ.

אחרי 7 ימים של נעילה משום מקום היא אומרת לי שהיא קיבלה 🚩 .

אני: "מה עושים עם זה מאמוש?.."

היא: "בהצלחה מותק.."

20 ימים !!!

מה חשבתי לעצמי? מה? הייתי נעול בפעם הראשונה בחיי מעל 13 ימים שזה בעצם השיא.

היא שיחררה אותי היום אחרי שלטענתה הייתי יכול להישאר נעול עוד אם היא לא היתה זקוקה לזין כדי לגמור.

מכאן למדתי את המשפט הבא:

"סוף מעשה במחשבה תחילה".

מקווה שמכאן מגיעים ימי חסד, מקווה לגמול לה על החסד שעשתה איתי, ברוך אלוהי המפתח😍

אז הייתי משוחרר מספר ימים, התחושה הזו של החופשיות מטעה-גורמת לך לחשוב שאתה כל יכול.

במקום להתמקד בה, הייתי עסוק בדברים אחרים-היא שמה לב, אך לא ייחסה לזה חשיבות מיוחדת.

שלשום בערב לא עמדתי בזה, לא שלטתי בעצמי-ובאתי על פורקני.

הבטחתי לשתף אותה כשזה יקרה כפי שסוכם בנינו מאז שהכנסנו את הכלובון לחיינו-וכך עשיתי.

שלחתי לה הודעה במהלך היום:

אני: "שכחתי להגיד, אתמול גמרתי..."

היא: "מה? מתי?"

אני: "אתמול בלילה, לא התאפקתי, לא עמדתי בזה, אחרי שנרדמת.."

היא: "אין לי מה להגיד, זה מאוד מאכזב אותי, אבל שיהיה בהצלחה"

אני: "אמרתי שלא התכוונתי, ניסיתי להחזיק-זה היה חזק ממני"

היא: "ומה קרה שהחלטת לשתף? גמרת לפני 12 שעות.."

אני: "התחייבתי להיות כנה בתהליך שאנחנו עושים יחד, ואני מודה להשלכות של זה"

היא: "אתה מחזיר את הכלוב היום לשבוע"

אני: "אוקיי, מצטער שאכזבתי אותך"

היא: "אל תדאג, על טעויות משלמים.."

אז אני נכנס לנעילה של 7 ימים, מקווה לשרוד אותם כמו שצריך🙏

עדכונים בהמשך.

אז הייתה נעילה של 7 ימים, היא באמת כמעט עמדה במילה שלה עד הסוף.

ימים אלו היו מתוחים, מחרמנים, עשיתי ככל יכולתי לפנק אותה ולדאוג למטלות שהיא ביקשה ממני-לא אכזבתי אפילו לרגע.

היא הבהירה לי שהמפתח נמצא במשרד שלה, ואף שלחה תמונה שלו יושב בתוך המגירה שלה.

---------------------

תמונה של המפתח במידה והיה לי מנוי :-)

--------------------

אתמול בערב היא הגיעה עם המפתח למיטה (לא ידעתי) ואמרה לי שהתנהגתי כל כך יפה, והיא רואה את ההשתדלות שלי. לא ציפיתי לזה, לא ציפיתי לקבל מפתח בכלל, חשבתי שהיא תרצה עוד מסאז' כפות רגליים וכו'..

מפה לשם היא שיחררה אותי, שיחרור כל כך טוב, ממש בא לי בזמן, הייתי כל כך חרמן בימים האלה, קשה לתאר במילים.

אמרה לי : "אני צריכה זין-זה חסר לי. ההתנהגות הטובה שלך גרמה לי לקצר את הנעילה שלך. תדמיין את זה כמו בכלא-קיצור שליש על התנהגות טובה.."

כששמעתי את המשפט הזה, לא האמנתי, לרגע לא זיהיתי שזו אשתי, עזבו את הפתיחה של הכלוב, היכולת שלה לדבר כך ולחשוב אחרת ממה שהיתה רגילה-היא שעושה את ההבדל.

היה ערב מענג במיוחד בו שנינו גמרנו, היא ראשונה ואני לאחר מכן.

בסוף הערב אמרה לי בצורה הזו: "אל דאגה-אתה חוזר לכלוב בקרוב מאוד".

עניתי: "אין בעיה".

ובנתיים? אני משוחרר-מקווה לא לעשות טעויות בערב מול המחשב 🙏