אז אתמול בלילה היה קצת שונה ומיוחד. למען האמת, בתקופה האחרונה הכלוב לא היה על הפרק-לא ממנה, וגם לא ממני.
לפעמים זה פשוט על אש קטנה, לפעמים אנחנו כל כך שקועים במקומות אחרים שזה נשכח-וחבל שכך. אתמול בלילה עשינו משהו שונה מהרגיל, מבחינתי הוא מדהים, חדש, אחר, מרגש. בשבילה אני עוד צריך לפענח. וכך היה:
שכבנו שנינו במיטה אחרי מקלחת משותפת, היא יודעת שאני חרמן, ותקופה של שבוע שלא גמרתי כי היא היתה על אנטיביוטיקה..
שוחחנו על זה שלא גמרתי מזמן וממש בא לי, הפעלתי קצת מניפולציות רגשיות וזה עבד 🤫
היא אמרה לי כך : "אני מסכימה לך לגמור, אבל זה לא יהיה כמו שאתה חושב, אתה לא נכנס אליי. אתה כן יכול לגמור לי על כפות הרגליים".
היא יודעת שיש לי פטיש לכפות רגליים, ובמיוחד לשלה (שהן מהפנטות ומדהימות). היא אמרה לי כשאני במיטה לצידה: "תתמקם היכן שנוח לך, אבל לפני זה תביא לי את הויברטור שלי כדי שאני אוכל לענג את עצמי גם תוך כדי".
נעמדתי מולה כשהיא שוכבת על המיטה, התחלתי לאונן כשכפות רגלייה נמצאות לפני על המיטה, היא תוך כדי דאגה לענג את עצמה ולהשמיע קולות הנאה רבים. בשלב מסוים היא הסתכלה עליי ואמרה לי: "תביא כרית, שב על הריצפה כשהפנים והפה שלך מול הרגליים שלי".
לא אמרתי מילה-כך עשיתי. כשאני משנה תנוחה ויושב על 2, התחלתי לאונן, בשלב מסוים היא קירבה את רגלה אליי והתחלתי למצוץ בהנאה ותשוקה את הבוהן, לאט לאט הכנסתי ממש כמה אצבעות לתוך פי-הפתעתי אפילו את עצמי יחסית לפעם ראשונה, שמתי לב שבכל פעם שהכנסתי את הרגל יותר היא גנחה יותר.
לאחר מספר דקות שאני מלקק לה את כף הרגל ומאונן תוך כדי אני מרגיש שאני ממש קרוב לגמור, לאט לאט הזרם בא וקרב ואני מאוד קרוב לגמור. אמרתי לה תוך כדי שהיא גונחת שאני ממש קרוב, היא אמרה לי: "תשפריץ לי על הרגליים". התפוצצתי, מטחים של זרע יצאו ממני ומילאו את כל רגליה, גם הסדינים של המיטה לא נשארו אדישים. זה היה מיוחד, אחר, שונה. אחרי שגמרתי ניקיתי את עצמי ממנה. לא! לא כמו שאתם חושבים, זה היה עם מגבת😅 למרות שאולי לא הייתי מתנגד לנסות עם הלשון-זה היה מחרפן אותה פשוט. היא המשיכה לאונן לעצמה עם הויברטור ואמרה לי לקרב את הראש לכיוון השפתיים התחתונות כשאני מתחת לשמיכה והיא בחוץ, היא המשיכה לאונן לעצמה ומפעם לפעם דחפה לי את הראש חזק שאני אלקק ואז מרחיקה, ושוב מקרבת אותי ושוב מרחיקה, בין לבין מאוננת וגונחת. עד שגמרה חזק וכולה רעידות.
הלכנו לישון מסופקים עם טעם של עוד.
***
לאחר כמה שבועות נטולי מין יותר מידי חוץ מחפוזונים למיניהם, החלטנו להחזיר את הכלוב, יותר נכון היא החליטה.
זה התחיל בזה שאני חזרתי ללילות מול המחשב עם שימוש רב במגבונים, היא הבחינה שאני פחות ופחות מחזר אחריה כמו פעם, היא התגעגעה להרגשה הזו, והבינה בינה לבין עצמה שהכלוב הוא הפתרון האידיאלי לזה.
לאחר מספר ימים שלא גמרתי בעצמי ניסיתי לנוע סביבה קצת יותר, לנסות לגעת בה ולהתחכך בה, זה לא עבד לי, ומכיוון שהבינה שאני מאונן לא שיתפה פעולה. היא אמרה לי שהיא רוצה שאני אשים את הכלוב בחזרה, זה קרה בשעת לילה מאוחרת, אמרתי לה שאין טעם היום ונלך פשוט לישון, היא התעקשה. אמרתי לה שאני מבטיח שהלילה הזה אני לא עושה שטויות, היא המשיכה להתעקש עד ששכנעתי אותה שאני באמת לא נע ולא זז מהמיטה הלילה.
למחרת בבוקר התארגנו, היא המתינה לקבל את המפתח. יותר מזה, היא הניחה לפני את הכלובון ואמרה בטון: "שים אותו עכשיו, אנחנו לא יוצאים מהבית בלי זה".
שמתי את הכלובון, זה לא היה קל חייב להגיד לכם, זמן גדול שלא שמתי אותו, בטח שלא עם הטבעת הקטנה שהיתה בהישג ידה, נתתי לה את המפתח, והבנתי ביני לבין עצמי שאנחנו נכנסים לתקופה של נעילה 10 ימים פלוס מינוס.
במהלך הימים הבאים שאני עם הכלובון אנחנו מדברים מידי יום, היא מביעה אותי למצבים בהם אם יש ספק-אין ספק, היא שמה אותי במקום שאני נתון לרצונותיה ולגחמותיה(מבינה את הערך שהמפתח נותן לה).
בכל יום היא דואגת להזכיר לי למה אני שם את הכלוב, בשביל מי אני שם אותו, ומאיזו סיבה.
היא מלטפת לי את הכלובון בכל בוקר ומנשקת אותי על השפתיים, היא אומרת לי כמה היא אוהבת אותי וגאה בי על המסירות שלי.
היכולת הזו שלה מצד אחד להיות קשה, ומן הצד השני ללטף ולחבק היא מדהימה בעיני.
מרגיש לי שיש לנו עוד דרך ארוכה יחד בנושא השליטה והנעילה, אבל אני יכול להגיד בפה מלא שמרגיש לי שאני עושה עבודה טובה בסה"כ.
לאט לאט, בזהירות יתרה, זה כבר לא שליטה מלמטה.
