סיפורים למגירת הסכום

*רצוי לקרוא את זה נטו כמחשבות מהראש שלי, אחרת אין הגיון בתאור למטה:

יום ראשון תמיד עמוס, מלא בלו"ז מקצה לקצה וזה עוד לפני בלת"מ שיבוא אלינו לטובה, כי אי אפשר בלי אחד כזה ביום.

טיפטוף קל של טיפות שחורות, שאריות קפה של אתמול מעידות שמכונת הקפה לא עובדת, היום בכל אופן.

חדר ישיבות, נכנסתי ראשון, "על הזין שלי" אתפוס לי כיסא שווה, רחוק מהמקרן.

לאט לאט כולם נכנסים והינה היא, נכנסת אחרונה א', חצאית לבנה, משהו בחלק העליון של הגוף גם לבן...מבליט לה את השדיים ואת התחת, אחחחח איזה גוף, אוקי, עכשיו אני רק צריך להפסיק להסתכל עליה ולחייך כמו מפגר, קדימה, אתה יכול לעשות את זה, תסגור את הלסת, תבלע את הרוק ותעשה פרצוף של מקשיב...כן כן...מקשיב.

היא מתיישבת מולי, פאק, בדוק קלטה את המבט החודר שלי, אבל הפטמות שלה ממש בולטות מבעד לדבר הלבן הזה שהיא לובשת.

אוקי תחשוב "שולט"

תחשוב "שולט"...

כן...אתה שולט...

פאק משהו שאל שאלה לא הקשבתי, לא מרוכז הייתי ב-,"שולט".

אוף, כמה מאושרת הייתי יכול לעשות אותה, כמו מלכה הייתי מתייחס אליה.

שיט שאלה בהצבעה.

שיט הרמתי יד לבדי.

יששש צדקתי בלי להקשיב לשאלה, משהו פרגן לי עכשיו.

יססס היא מחייכת אלי, רגע, מה זה, היא נשכה את השפה או שאני עיוור, הלו, שניה,מה קורה כאן.

האורות כבים, השקפים רצים, אין לי מושג מה זה הגרפים האלו, נראה מרשים אבל רק הבוקר ייצרתי עשרה כאלה בזכות chatGPT לא בעיה גדולה.

יאלה, גרף עולה, המצב טוב, רק שיחלקו בונוסים השנה.

רגע רגע רגע,תעצרו את הכל, זה נדמה לי או שהרגל שלה נוגעת בשלי...

אני אקדם עם הגוף שלי מהכסא, שהרגל תיהיה ממש מושגת, בוא נבדוק את זה.

לא זה הבחור לידה, העיקר שהתנצל.

המצגת נגמרה, האורות דלוקים והדיון מתחיל.

אין לי צל צילו של מושג על מה מדברים...פאק...

היא מסתכלת אלי...

רגע אני יודע את התשובה לשאלה הזאת, אני אענה זריז להביעה דעה בדיון.

יופי, משהו אמר שהוא חושב כמוני, אנחנו כבר שתי דעות זהות.

מעניין אם זה הרשים אותה?

מסתיים הדיון, הבוס מעדכן שהיא עוזבת עם בעלה לארהב בסוף החודש.

פאק...לא ידעתי שהיא נשואה...

על מה בזבזתי את הבוקר הזה....

ראבק מה עם קפה, אני מת פה.

יוצאים מהחדר, אני והיא אחרונים, מחווה עם היד של יעני Ladies first, מחייכת ומודה לי...פאק איזה תחת מטורף יש לה.

יוצא, סוגר את האורות אחרי ואת הדלת.

אני והנשלטת החלטתנו לפתוח חשבון משותף בכלוב.

מטרתו היא לחפש לנו צעצוע בצורה של נשלט/ נשלטת. 

זהו מהלך שמוציא את שנינו מ"אזור הנוחות" שלנו אבל החלטתי שזה הזמן הנכון עבורנו.

החלק המגניב הוא שזאת הפעם הראשונה שאני "זוכה" לראות איך הקבוצה שלי, הקבוצת המגדר שאני משתייך אליה כותבת ונשים, עכשיו אני יכול להגיד, רק על חלק מהתגובות כמובן, שאני מבין לגמרי על מה אתן מתלוננות.

קיבלנו פניות הזויות של אנשים שתחבירית החליטו שכנראה לדעתם או שלתפיסתם, ההגדרה של להרשים ברושם ראשוני זה לקחת שתי מילים, להוסיף אותם לתיבת הטקסט להוסיף סימן שאלה או קריאה ולשלוח.

כאילו אנחנו, הצד השני נגיד לעצמו ואוו איזה השקעה, עכשיו הכל מובן, הצלחנו לתהות על קנקנו של זה בצמד המילים הללו.

בסוף בסוף אפס אינפורמציה, אין דרך וגם אין כבוד בתוכן.

מגיסא היו שהציגו עצמם בצורה רהוטה, מכבדת ואינפורמטיבית והם הרשימו, למדתי מהם ואותם בצורת ההגשה שלהם.

ניכר כמובן שהפניות הן בעיקר של גברים וכגבר סטרייט זה מרתיע אבל אני לומד לנהל את זה.

נראה, אולי אישה אמיצה תגיח גם היא לשם שנשנה קצת את המאזן

סקס נדיר מורכב מחיבור של שני אנשים בעלי מכנה מיני משותף גבוה וזרימה הדדית.

תיאום ציפיות והבנת האחר, מה מוביל את האחד בדרך ומה מבריח אותו.

הסקס שלנו הוא מהמשובחים, אנחנו כל פעם משתגעים עד כמה הוא טוב.

לזיין לה את כל החורים, להרטיב אותה עד שהמיצים נוזלים לתחת וניגרים עלי, תנוחות משוגעות ולהגדיר אותה, מינימום של שלוש ארבע פעמים בסשן 

מהצד האחר, אני אוהב לאונן ויותר מזה אני אוהב שצופים בי.

כמה יפה הזין שלי (משוחד תסתמו) שהוא משומן כולו, היד שלי מחליקה עליו עולה ויורדת לקול הסיכוך של השמן.

אני יכול לגרור אוננות כמעט שעה, כשאני מרגיש שאני במקום הזה, אני מצלצל אליה שתסתכל, מכניס דילדו לתחת וחולב את עצמי, שפריץ של חלב ניתז כלפי מעלה ונוחת לי על הזין, ביצים ובטן.

היא מתמוגגת מהצד השני, צופה, לא מדברת, הבעות הפנים שלה מספרות את הסיפור של מה שמתחולל לה בראש.

אוננות כזאת יכולה לחרמן אותי שהמרחק לבאה, קצר בהחלט.

"יום רביעי הגדול"

אף פעם לא אהבתי את היום הולדת של עצמי, תשומת הלב המוגזמת הייתה גורמת לי למבוכה גדולה.

שנים שלא עניתי לאנשים שצלצלו לאחל לי איחול כמסמנים ווי ומרגישים טוב עם עצמם.

 תמיד שאלתי את עצמי, איפה הם היו בשאר השנה?

מבחינתי יום הולדת מייצג את המספר שסופרים כל שנה מיום היווסדנו והפורמט היה נראה לי מטומטם.

בסוף בסוף מדובר במספר שאמור לספק תחושה מסויימת שמעולם לא התחברתי אליה, ככול שהמספר גבוה יותר ככה אני פחות מתחבר אליו.

השנה אני מציין 44 שנים להווסדי אבל מרגיש כמו בן 18, פעיל, ספורטיבי וספונטני עד כמה שאני יכול, חיי את חיי וטורף אותם למיטב יכולתי.

אבל....

משהו השנה שונה,

משהו בהכרת התודה שאני בכלל יכול לחגוג ממלא אותי בהודיה.

הייתי בסיטואציה שלא ידעתי האם אצליח לחזור שוב הביתה, לא תמונת הלוחמים בכותל אבל, בכל זאת משהו.

כגולש, יום רביעי הגדול היה הסרט שהכי דיבר אלי, התקופה, השחקנים והאותנטיות שיחקו חלק גדול מאהבה שלי לתסריט.

גודל ההתמסרות, התשוקה והאהבה למשהו כלכך טהור, לא יודע...קנה אותי מיד.

העובדה שהם גולשים על לונגבורד היא הדובדבן שבקצפת....בר האגדי....

השנה היום הולדת שלי יוצא מחר, ביום רביעי -"יום רביעי הגדול", קרמה שכזאת ולאור המקריות והסמבוליות אני מתכנן לרכוש גלשן חדש כי...החיים קצרים ו..כי אני רוצה.

בנוסף אהבה, אהבה חזקה שיש לי לנשלטת שלי. אהבה שבוערת ומתגברת לצד חששות ופחדים שאני מתמודד איתם כדי להשתפר כשולט ולאפשר התפתחות הדדית.

על זה אני עובד ואני מנסה לשמר מכל משמר ולתחזק שלעולם לא תאבד לי.

ואותי ועלי ועל עצמי, איזה שנה עברתי פשוט מטורף והזוי.

אז מחר זה קורה, מחר אני אקבל על עצמי את היום הזה ואשתדל להנות ממנו עד כמה שאפשר. 

אז מזל טוב לי...כן...כן...

בכניסה למועדון, עדיין בלבוש שמכסה את האמת, כזה שמסתיר את מה שעלול להסגיר לציבור הרחב, את מי שאנחנו באמת.

רק עוד זוג אחד לפני שאני אסיר מעלי את התחפושת, והינה התור שלנו.

הלב שלי דופק, המארחת מסבירה משהו אבל אני לא מצליח לשמוע כלום חוץ מ "תהנו שיהיה לכם ערב טוב", נכנסים.

אני מת על הרגע הזה,הרגע הזה שהיא מורידה מעליה שכבות מיותרות ואני חושף את עצמי לכולם, שרשרת כסף מחוברת לקולר שלה מרשרשת בהליכה שלנו ואנחנו, אנחנו, כפי שאנחנו רוצים להיות באמת.

הפנים הלחוצות שלה הופכות לרפויות יותר, היא נטולת חשש כי היא יודעת שבשניה הזאת כל משקל כובד הערב, עלי.

חבר מתקרב, מתחבקים מדברים, אני לוחש לה "על ארבע אהובתי, רדי על ארבע שאנחנו נדברים"

-"כן אדוני" היא מחייכת ונושכת את השפתיים.

מחשבה מהירה שעוברת לי תוך כדי שהחבר מדבר והעיניים שלו על התחת שלה:

ש"פאק כמה שהיא יפה ונכונה, אני לא באמת יכול בלעדיה, היא...אהובתי."

החבר מתרחק ואני משחרר את השרשרת מהחיבור שלה:

" תביאי לנו לשתות"

שם לה את האשראי בחזיה והיא נעמדת ומשפילה מבט:

- "הרגיל שלך"?

"כן"

היא הולכת, נעלמת בקהל ואני סורק את המקום, הערב רק התחיל והוייב פצצה ואני מאושר, ככה, פשוט.

היא חוזרת עם הוויסקי שלי, קוביית קרח אחת.

אני לוגם מנשק אותה, מעבירנלה קצת וויסקי נושך לה את השפה ואנחנו,, זזים לפי הקצב, מסתכלים על כולם זה נראה שכולם לרגע בסינרגיה 

פאק איך אני אוהב את ריח הציפייה שהערב מעלה, זה המקום שלי, לכאן אני שייך.

מילים:

מילה אחת שהופכת לתוכנית שלמה.

מילה שהיא טריגר לסט של פעולות ידועות מראש.

מילה שחודרת ללב, עולה לראש וחונה שם כמחשבה.

מילה שמפלחת את השקט ומשוגרת כחץ.

מילה שיוצרת נחת, שלווה.

מילה שמדליקה, מחרמנת.

מילה שמרטיבה.

מילה שמבאסת ומורידה.

מילה שמשפילה.

מילה שנזרקת בציניות.

מילה שלא התכוונתי להגיד.

מילה כמו חורבן ומילה כמו ניצחון משמעות הפוכה למשהו כל כך עוצמתי.

מילת עידוד.

מילת נחמה.

הרבה מאוד מילים ואפשריות, כמו בקוביה הונגרית מבולבלת וזה רק תלוי בנו איך תראה התוצאה הסופית בשימוש נכון במילים.

כמה פשוט, ככה מורכב.

מעולם לא באמת סמכתי על אף אחד עד הסוף

מאז שאני זוכר את עצמי רמת האמון שלי באנשים הייתה, נמוכה.

קל לי יותר להתנהל תחת הרושם שקיים אינטרס חבוי או שלא כולם דוברי אמת עד הסוף ולזרום עם הידיעות הללו.

אחרי שבגדו בי לפני כמה שנים הבנתי שאני כנראה צודק.

אחד המנגנונים שיצרתי לאחרונה היה כזה שאני מאפשר דברים לנשלטת גם כי הם מדליקים אותי אבל, בכנות גם כדי לשלוט בסיטואציה ולא להיות מופתע.

אני חושב שהעומס הרגשי שייצרתי לעצמי הביא אותי לכמה לילות בלי שינה ותחושה של קנאה מסריחה.

לא אשקר, לפעמים הייתי רוצה לעשות לעצמי הנחות, להקל על עצמי קצת אבל אני לא רוצה להיות מופתע יותר.

קם בבוקר, לבד.

עול העולם על הכתפיים שלו והוא, מתנהל.

יום חדש, קרב חדש, שותה בשקט את הקפה, לא טורח להדליק את האור, מתלבש, מציץ במראה, נועל את הדלת, נעלם.

בערב, צליל המפתח מפלח את השקט המדכא והדלת נפתחת, שוב, חושך.

נשכב על הספה, נכנס לאתר מסעיר וגולל.

תמונות, סיפורים, פוסטים ומשהו בו ניצת.

משהו בתוכו נידלק, הוא מרגיש את שיטפון של הורמונים שוטף את גופו.

מכניס את היד לתחתונים, נוגע בזין, מעסה אותו, מתענג.

דילמה:

לפי הפרופיל שלה, אני לא שולט ולא נשלט, פחות מחמישים ומעל שלושים וחמש, מתאים, אני פונה.

דקות של מחשבה עמוקה על תוכן שיציג אותו במשפט, משהו שיציג פניה הולמת לעלמה שממול.

המחשבה מציתה אותו עוד והוא כותב:

"אהבתי את הפוסט,כתבת ממש יפה והתמונה שם סופר סקסית ובכללי, את מהממת." 

נשלח!

הדופק למעלה וגם הזין, הידיעה שמשהי, זרה מוחלטת, תתקשר איתו ואולי תצליח גם להרים את מצב רוחו מהמראות הקשים והאובדן שבחוץ, בפנים.

אולי היא תצליח לגעת בו, וירטואלית כי מזמן לא הוא לא הרגיש התרגש והוא חרמן.

מאונן מקלדת הם קוראים לו, כאילו שזה דבר רע.

מאונן מקלדת מסכן, מה רצה, מגע וירטואלי נטול ביקורת ושיפוטיות.

משהי שתעלה לו את המורל והוא לה, כמובן.

איפה...משטרת המוסר לא תסכים לזה, לא ניתן לו יד או לעשות ביד.

אז אני אומר, תאוננו ידידי תאוננו.

תמשיכו להיות, זה בסדר גמור.

כי גם אני מאונן מקלדת כמוכם ואני אוהב כל רגע בזה.

"את רוצה זין שהוא לא שלי?"

- "אני חושבת שכן אדוני".

"התנאי הוא לא משהו שאנחנו מכירים, משהו שלא מאיים על הקשר שלנו, משהו שנוכל לנהל בקלות בהסכמה של כל הצדדים כמובן.

בואי נתרגל על יבש, לכי למשרד של הקולגה שלך כאילו, סוג של אומרת לו להתראות שאת יוצאת ונוסעת הביתה, תתחבקו חיבוק ארוך, תשלחי לו יד ותלטפי לו את לזין."

-" כן....אדוני".

"תעדכני אחרי ביצוע".

אחר מספר דקות שהלב שלי דופק, ההודעה הגיעה - "בוצע אדוני"

"את רוצה לבקש ממני אישור למשהו נוסף?"

- "כן אדוני, אני יכולה להמשיך?"

"מה עוד תרצי, כמה רחוק תרצי להגיע איתו?"

- "אני רוצה שהוא יגע לי בחזה".

"ו...."

- אני יכולה...לאונן לו"

מממ...

"בסדר, אני מאשר לך".

בערב נפגשנו, היא לא הצליחה להסתכל לי בעיניים, ישרתי את מבטה אלי.

"מה קרה קטנה"?

- "אתה כועס עלי? אתה עוד אוהב אותי?"

הפשטתי אותה מהבגדים שלה, השכבתי אותה על הגב, חדרתי לכוס שלה ותוך כדי שאני מזיין אותה, לאט, הסברתי בין חדירה לחדירה:

"יפה שלי, על מה את מדברת, ברור שאני אוהב וברור שאני לא כועס, את רוצה לספר לי איך הרגשת"

ההסבר שלה היה מפורט ומקיף וכל זאת תוך כדי שאני מזיין אותה, לאט, היא גונחת ומספרת, עוצרת לנשוך לעצמה את השפתיים ונזכרת לסיים את המשפט.

הנשלטת שלי, אהובה שלי נכנסת להגדרה חדשה: זונה.

יש עוד דרך והמסע יביא איתו אתגרים אבל, לפי דעתי, התחלנו אותו רשמית.

עכשיו אני צריך למצוא את המנגנון שיתאים לי ולא יהווה טריגר לקנאה או חוסר ביטחון.

בהצלחה לנו.

שמיכה היא הרבה יותר רצועת חומר שמטרתה לבודד חום.

בשבילי היא תמיד הייתה מעטפת של ביטחון כשאני מכסה אותה.

למעשה בשתיקה שלי אני אומר לה את כל המילים הנכונות.

היא יודעת שאני כאן, שומר עליה, את יכולה להרפות כי אני כאן שומר, בכל עת.

תנוחי יפה שלי, אל תדאגי מכלום.