לפני שנה. 20 ביוני 2023 בשעה 12:06
אני שונא את הבושם שלך.
אני שונא אותו כשאני מריח אותו עלייך בכל פעם שאנחנו נפגשים ואני שונא אותו יותר כשהוא נשאר עלי כשאת הולכת.
כשאת הולכת הוא מזכיר לי את כל מה שקרה כאן כשהיית. את הסערה המושלמת שיצרנו, איך בנינו אותה כמו שתי חזיתות שמתנגשות ותחילת במסע של הרס משותף, אנחנו זורעים חורבן הדדי, ספק כדי לשקם, ספק כדי להרוס הכל שוב כדי לבנות מחדש.
הוא מסביר לי שזה המקסימום שאני אקבל ושכדאי להשקיע בכל נשימה שאני לוקח כי גם זה לא ישאר לעוד הרבה.
אני מעבד, משכלל אם השגתי את המטרות שלי ומה עוד אפשר להמציא, מה עוד אפשר לעשות שלא נעשה ויש המון, רק שהזמן מוגבל.
עכשיו גם הריח התפוגג, אני נושם עמוק יותר, בכבדות כדי להספיג הכל אבל גם הוא הלך.
אני נשאר ערום, עם זיכרון צרוב והבנה שעכשיו את אצל אחר, ששונא גם הוא את הבושם שלך ובעיקר ישנא אותו יותר כשתלכי.
