אני נהג של מיכלית נטרוגליצרין.
אני לכאורה שולט במצב במטרה להביא אותה ליעד הסופי.
כשהכביש חלק וסלול אני רגוע, מגביר מהירות ונהנה מהדרך.
כשהכביש משובש אני מתחיל לחשוש, מוריד מהירות מעלה את רמת הריכוז שלי, הכל הופך להיות נפיץ.
את זורקת בלי כוונה רימונים שפוערים חורים ואני מנסה לתמרן, רק שלא תתפוצץ לנו.
התנועות שלך לעיתים פתאומיות גורמות לי לסטות מהנתיב ואני לא מצליח לשלוט יותר, לא כמו שאני רוצה.
אני שומע הדי פיצוצים ברקע, חושש שעוד שניה תיהיה פה ירושימה 2 אז אני מחפש דרכים צדדיות, יורד מהכביש המהיר.
את מתרגמת את זה להעלמות, ריחוק, ומנסה בדיוק בזמן כשאני מנסה להתייצב לנהל איתי שיחה, זה לא הזמן, עכשיו אני צריך ביטחון, אני צריך להרגיש כמו הנהג הטוב ביותר בעולם אבל המילים שלך לא מתאימות לסיטואציה.
הכביש מפותל, עלויות, מורדות ומישורים, הכל מהכל ואני, נהג מיומן מנסה להתאים את עצמי לסיטואציה, זה לא פשוט.
כשאני מתעייף אני מחנה כדי לנוח, לעכל את מה שאני עובר, אני לא יכול לתקשר כל הזמן, אני צריך להבין בעצמי מה אני עושה מכאן ולחשב מסלול מחדש שיהיה טוב לשנינו.
נסיעה טובה.