הודעה חדשה התקבלה:
"קראתי את הפרופיל שלך ואת הבלוגים שכתבת והחלטתי שאני רוצה שתיהיה אדוני, שתיקח את השליטה עלי בכל דרך שתחפוץ, אני לשרותך אדוני".
עבורי מדובר בהודעה מאוד לא שגרתית, שהרי משהי שאין בינינו כל הכרות בסיסית נותנת בי כזה אמון ושמה את הלב שלה אצלי, זאת אחריות גדולה ששווה לבחון לעומק.
שאלתי אותה מספר שאלות, ניסיתי להבין מה האינטרס שלה ומאיפה היא מגיעה בכלל, מאיפה הצורך הזה שלה שהרי אנחנו חיים בעידן של טרנדים חולפים ושטחיות כסטנדרט.
נפעמתי מהתשובות שלה והכנות שהיא הביעה, מהתשובות היו החדות והענייניות אז שאלתי אותה לבסוף אם היא מבינה מה זה אומר?
הוספתי ופירטתי בכנות בורטאלית שלמעשה לא תיהיי לה סמכות לערער על כל דרישה מצידי והיא תעשה כל שאגיד לה, עם חיוך - היא הסכימה.
אמרתי לה שאני צריך לאשר אותה פנים מול פנים, הרי תכלס על הכתב כולם מאוד בטוחים.
ביקשתי שתשלח לי תמונה לפי קריטריונים מדויקים שכתבתי לה:
טרנינג, חולצת ספורט, יחפה, שיער אסוף לקוקו גבוה. הוספתי וביקשתי תמונת פנים, צד וגב.
לאחר ששלחה קבענו להפגש בדיוק שבוע לאחר מכן בכתובת שסיפקתי לה מראש, בית קפה בכיכר המדינה, ת"א בשעה 20:00 בדיוק דרשתי שתגיע עם חצאית שחורה, חולצה צמודה סגולה ללא חזיה ושיער אסוף לקוקו גבוה מתוח, נעלי עקב שחורים. שתחכה לי כבר בפנים,בתנוחת גב זקוף, רגליים צמודות, ידיים על הברכיים ושלא תדבר עם אף אחד, שאגיע דרשתי תקום ממקומה לקבל אותי, ותתישב רק אחר שאני אתישב.
"איחרתי" בעשר דקות, האמת שהמתנתי בחוץ הסתכלתי עליה, היא לבושה וממתינה לי בדיוק כפי שביקשתי אחרת לא הייתי נכנס בכלל, מרשימה.
נכנסתי פנימה, התקרבתי לשולחן שלה, היא לא הייתה בטוחה אם זה אני או...אבל נעמדה במבט מושפל.
נעמדתי מולה בבית קפה הומה אדם, צפירות בחוץ ובלאגן שלם מלווה בפסקול של כוסות וסכום. אנחנו ביקום מקביל בכלל, בבועה שלנו ורק שנינו עומדים.
אני מסתכל עליה והיא, ממתינה שאשב, עמדנו ככה כמה דקות טובות.
זוג לידינו בהה במתרחש, לא מבינים בדיוק מה קורה כאן
אני מתיישב, היא אחרי.
