בית קפה, שנינו לבושים יפה, מריחים טוב.
היא מדבר בעיקר על עצמה איתי.
"אני" יוצא ממנה המון ואני לאט לאט מתחיל לאבד עניין.
40 דקות והיא בשלה, בטוחה שהעניין שלי בה הוא רב, אולי מידי מספרת לי משהו על משהו שמישהו אמר לה ולמה היא לא יצאה איתו.
ממשיכה ומספרת על היום שלה.
כן, היא מהממת, יפיפיה לכל הדעות אבל...עוד "אני" אחד ממנה "ואני" מתחיל מתחרפן.
מתבונן מסביב, בטוח שאולי מדובר בסוג של " המופע של טרומן" אולי מצלמים אותי, מצלמה נסתרת? זה אמיתי?
היא קמה לשרותים " כבר חוזרת".
אני תופס את המלצר הראשון שאני רואה, מעביר לו את הכרטיס אשראי שלי "תוסיף 12% ותחייב את הכרטיס.
"אתה לא רוצה לראות את החשבון קודם?"
"לא, אני יודע כמה אמור לצאת, תחייב בבקשה"
היא חוזרת, אני נעמד, "שנזוז"?
- "עוד מוקדם,לא"?
מה אני אגיד לה, שהספיק לי לשמוע אותה? . משעמם לי? שאין פה התעניינות הדדית או עניין?
"אמרת הרבה דברים, אני צריך לעבד אותם".
חייכתי וגם היא.
יום למחרת, היא כותבת לי "בוקר אור" ושהיא ממש נהנתה אתמול ומוסיפה לי את הלוז שלה לאותו היום ומסיימת ב " יום נפלא מותק".
"גם לך" אני משיב, לא באמת השאירה לי מקום להרחיב.
בערב היא כותבת לי " אתה לא מבין איזה יום עבר עלי, אני אצלצל עוד שעה, אחרי האימון לספר לך"
"לא שכחת משהו"? אני שואל
"מה?" היא עונה במהירות
"אולי לשאול, גם מה שלומי? איך עבר עלי היום?"
- "כן, אז מה שלומך, איך עבר עלייך היום?
"יקירה, שנינו שונים מידי ומחפשים דברים שונים מהמערכת היחסים, פשוט לא מה שאני מחפש,תהני באימון".
-"אתה לא רוצה לתת לזה עוד קצת צאנס?"
"סורי, לא הרושם שחיפשתי לקבל, הספיק לי בגדול, תודה".