סיפורים למגירת הסכום

אני הולך בחום הקופח, עובר דיונה ועוד דיונה, מדבריות שלמות והמסע לא נראה שקרוב לסיום.

הרוח יורה את החול כמו חיצים קטנים שדוקרים ומשאירים במקרה הטוב סימן, במקרה הפחות טוב, צלקת.

סופת הרוח מכה בגוף שלי, מידי פעם אני מזהה שחלק מהכיסוי שלי יצא ממקומו רק כשהחול פוצע את האזור החשוף.

שלשום, כשהלכי, התרחקתי למקום הכי רחוק שיכולתי.

בערב ראיתי את התוצאות של המרחק:

צלקת גדולה מדממת נשארה בי, לא רחוקה מהצלקת הקודמת.

אני מטשטש את הכאב בהומור ופאסון אבל בפנים, הגוף משדר למוח אותות כאב חזקים.

בבוקר המשכתי ללכת, התעטפתי הכי טוב שאני יכול, יצאתי מהמחסה שלי וחזרתי לסופה.

הרוח עיקש והחצים ממשיכים להשלח.

היום אני עטוף טוב יותר מאתמול ולמרות זאת אני יודע שצלקת נוספת תתווסף לגופי.

זה רק עניין של זמן.