לפני חודש. 1 באוקטובר 2024 בשעה 5:20
מבין מליוני מחשבות שמתרוצצות אצלי בראש יש אחת כואבת ועצובה.
היא צפה שם, שולחת אותות מידי פעם ומזכירה את קיומה.
ברגעים הכי שמחים שלי, כשאני מנסה לדחוק אותה לשוליים, שם, ברגע המאמץ היא צצה, מכאיבה, מזכירה ומנחיתה אותי לקרקע.
החיוך, כבר לא מתוח והצחוק, כבר לא חזק וקולני.
כמו צבע אדום בוהק בשורת אקסל מתוך מליון תיבות ירוקות בהירות - זאת האחת.
אני חיי לצידה כבר עשרות של שנים, פעם היא הייתה קטנה יותר ויכולתי בקלות לשכוח ממנה למשך חודשים אבל תמיד, בסוף, היא הייתה מרימה את ראשה.
פעם הייתי נופל למלכודות שלה אבל היום אני למד לחיות לצידה, החלק הפחות מואר של היום שלי.
יוצא לעבודה כדי להשכיח את הדבר שאני מדבר עליו כל הזמן, מסתבר.