לשלוט זה דבר קשה, הרבה אנשים פשוט לא יבינו את זה.
הזמן שזה לוקח, משאבים ובעיקר הקושי להפוך את זה לדרך חיים, אבל, כשזה קורה, זה מספק ומתגמל בצורה מטורפת.
ישנה פה מערכת יחסים, מושתת על אהבה ואמון, במיוחד שהצד הנשלט שם את מבטחו בשולט.
ניסיתי להעיז, לפתוח הזדמנות בדרכי שלי.
"היום את תהפכי להיות זונה, תבחרי לך משהו לתקשר איתו וביחד נתחיל כאן משהו".
ההתחלה הייתה מרגשת אבל מהר מאוד הכל התחיל להתבלגן בעיקר שהאגו שלה הרים ראש, שהנשלטת לא הבינה את מקומה ולקחה בעצמה החלטות לא לה ובעצם, התקדמה לבדה.
כעסתי, אני עדיין כועס.
הבהרתי:
"את כלי, ערוץ שלי לתקשר איתו דרכך אין לך מקום ללקיחת החלטות".
לא בכל מילה ולא בכל משפט אבל אני אתווה את הדרך ובעיקר, אותה.
מלכתחילה זה קשה לפתוח את הדלת הזאת כשאתה אוהב.
ישנה קנאה אבל זה לא עוצר אותי כי המטרה היא לפעמים חשובה לא פחות עבור ההתפתחות של הקשר, שלנו.
אני פתוח לרעיונות ושיח אבל אני הפוסק האחרון, תמיד.
מכאן לא מדובר בענישה או הפעלת סנקציות, בעיקר אכזבה עמוקה ותסכול שעדיין אחרי כל הזמן הזה, היא לא מבינה את מקומה.
אנחנו רוצים לנסות ולאמץ משהי/משהו להתנסות איתנו וזה הולך קשה....
