|
|
|
מרוץ ללא מתחרים
אולי השעון, אולי הזמנים
רק מול עצמי כשיפתחו השערים
אכופף ברכיים, נשימות עמוקות
אאטום לחשושים וצעקות
מוכנה לשריטות וצלקות
למרות אזהרות הרופאים
אשא סימנים בריאים
אדלג מעל בורות ושקעים
שריקה אחידה, צורמת
לה חיכיתי, מחלחלת
כדי להניע , להתניע, לזוז ,
לדחוף את עצמי למקום ש
כל מילה נוספת בו מיותרת
אני גולשת על עלי כותרת
ורודים סגולים לבנים של רקפת
שנעים במסדרונות הרוח
שנצבעה בצבעי שיר ישן
לאחר כמה פזמונים אני נוחתת
ממש על אבני הבזלת
לוחשת להן, מקבלת את הכוח
ומתמזגת עם העשן
איבר, איבר, חתיכה, חתיכה
נופלים במקומם על מיטה רכה
דקות ושעות ללא מנוח
עד לחלום מחורר ומיושן
בבקשה תלך
כדי שאוכל לחלום
בבקשה תחזור
כדי שאוכל לנשום
תמחק ותמשיך
כדי שאוכל גם אני
תיזכר ותדחיק
תישאר פרי דמיוני
בבקשה תשחרר
תרפה מכל הכפתורים
בבקשה תלחץ
כדי שאחלים
תדבר ותכתוב
תפר את הדממה
תשקוט תעלם
שתחזור לעצמה
זקן ולא זקן הולכים על החוף
זקן: זה לא כזה נורא, וגם אם כן תעמוד בגבורה. כי יש מאחוריך אומץ,פחד,כאב ואהבה ועקשנות,הרבה עקשנות. וזה מספיק אני חושב...
לא זקן: חושב? אתה לא בטוח?
זקן: אף פעם לא טוב להיות בטוח בשום כלום, זה בטוח.
לא זקן: וחשבת?
זקן: ברור שחשבתי, אדם חושב משמע הוא קיים.
לא זקן: וזה מספיק...?
זקן: אני לא חושב...
לא זקן: לא חושב?
זקן:ברור שלא חושב, לא כדאי להפעיל את הראש יותר מדי ומי שצריך הרי הוא טיפש.
לא זקן: טיפש?
זקן: כמובן. ועדיף להיות עשיר ושמח מאשר עני וטיפש
לא זקן: כן אני מכיר וזה עדיף להיות עשיר ושמח מאשר עני ועצוב
זקן: לא נכון
לא זקן: כן
זקן: טיפש
לא זקן: טוב, ואפשר?
זקן: אפשר להיות
לא זקן: להיות?
זקן: אפשר ואי אפשר
לא זקן: מה?
זקן: לעשות
לא זקן: כלומר..?
זקן: הכל. זאת אומרת אתה לדוגמא מתפרץ לדבר המבוגר שלך כשאתה צריך להיות בשקט .
לא זקן: מבוגר ++
זקן: מבוגר +, עם + 1 וזהו
לא זקן:טוב. אבל אתה סוטה מהנושא.
זקן: אני לא. אתה סוטה מהנושא.
לא זקן: איך?
זקן: הנה עשית זאת שוב, תפקידך הוא להקשיב וכל דבר אחר הוא סטייה מהנושא
נו תשאל?
לא זקן: ואיך הכל קשור?
זקן: קשור גם קשור.
לא זקן: והגבורה?
זקן: בוא ואראה לך
התפקיד והעשייה
ה-להיות
טיפשות
השמחה
העצב
החשיבה
והאי חשיבה
הביטחון
וחסרונו
האומץ
והפחד
הכאב
והאהבה
והעקשנות
מעל הכל
העקשנות
הם העומדים מאחוריך, הם הופכים את הכל ללא נורא כל כך וגם אם כן הם מאחוריך ומשאירים את רגליך נטועות באדמה.
הבנת?
לא זקן: כן
זקן: לא הבנת
לא זקן: דווקא כן
זקן: בוא ואסביר
צעיר ולא צעיר מדברים בלי הפסקה בעודם הולכים על החוף.
לפתע מופיע שוב
יש לי תחושה שכל הזמן הזה
הוא היה שם וחיכה
אגר כוחות ומסתער
נצמד לי לסימפונות
נדבק לשקדים
עוטף את עצם הזנב
וכובל עצמו אל הלבלב
כמו פציעה ישנה שנזכרה לכאוב
משוטט לי במחשבות
משחק כילד הקוביות
מקצב קבוע
ופתאום הוא מופיע
חושף עצמו, כאן להישאר
ורק אני לא יודעת מה הוא מדבר
המשפט הזה שתקוע לי בראש
תמיד,
נשמע מהדהד ומפחיד,
אין הרבה סיבות חוץ מהגורם הנצחי,
אולי זה נכון, כמעט בטוח
בכל מקרה לא היה מקום לוויכוח
רווח להילחם, לשדל להתבלבל,
לטעות כדי שהכל ילך לעזאזל.
חלון קטן אחרון
לומר לילה טוב, לא לישון
אחד למנוחה רגעית
השנייה תישאר לאור עששית
ונר אחד שנשמר על מדף
יאיר את החושך, את הסוף, את הסף
ברכת דרכים, לתקופה יפה
אנופף לשלום ביד רפה
ליל שבירת חוקים ומוסכמות
שהקרקע מתמלאת בזכוכיות
מציירות מבוכים וצלקות
קול מהדהד מבין החתכים
עין מציצה מבעד לסדקים
לשון מחוספסת על פצעים
נעילת לסתות
תחת השמיכות
לקונצרט היללות
נר אל מול החשכה
יחזיק עד הזריחה
יאיר צל של מבוכה
הכל נדם
קללת דם
כאב שלא נרדם
אני פוער את החור בשתי אצבעות מידי האחת, בידי השנייה אני מכוון אותו, רוצה להכניס אותו במדויק אל החור, במקום החלקה איטית ונעימה אל המקום המיועד במיוחד בשבילו, לא זז, מחסום. אני מושך טיפה אחורה ושוב קדימה אבל לא. נשאר במקומו. אני מרגיש את לחץ בראש שלי וזז מצד לצד בחוסר שקט, זה לא בסדר. שוב אחורה, דוחף קצת יותר חזק עם אצבעותי, ושוב, מנסה זווית שונה והמחסום נפרץ. לאט לאט עד שכולו נכנס פנימה ואני מרפה .
כך כופתר הכפתור הראשון.
אני ממשיך לזה אחריו וזה שאחרי עד שכולם מונחים במקומם ומסתכל בראי.
כתמים שהצטברו מנקדים את המראה, מסתירים לי את הכפתורים של החולצה.
בהלה, אני רוצה אותם בחזרה. ממשש מתחתית הגרון, מוודא שהם ברשותי, חיילים במסדר.
נושם עמוק, מנער את המחשבה, מה היה אילו מישהו היה גונב לי את כל הכפתורים.
אני יוצא החוצה ומשאיר את המחשבה עם המראה.
התאספנו כולנו, סוגים וזנים שונים.
התאחדנו, סביב מטרה שמקדשת אמצעים .
פיסלנו בדרך שתביא תוצאה מקסימאלית
לא הגענו עד כה בכדי לשחק משחקים.
התקבצנו צרורות, צרורות,
וחיכינו, לעטוף את בית החזה
בחן, יעילות ומהירות,
להטביע את חריקת השיניים בפצפוצי גיצים .
ללחוש סודות מבעד לסדקים ,
לכבוש.
בלוטות הרוק מרגישות ששעת השין,
מברכות על הטרף הקרב בליווי תופים,
מנגינה חורצת גורלות.
נעלה על המוקד וניכחד איתה בלהבות.
בלילות הם מופיעים
לוחשים מלטפים תולשים וקורעים
מחפשים עצמם כחברים
דמויות ללא פנים
נשב על ערימת השחת
נדייק את הפחת
נעלה אל קצה הגבעה
נשתומם אל מול השקיעה
ברית של דמים
חוזה עם שדים
אין לי אף פעם חלומות רעים.
