|
|
|
היא מטפסת לי על הרקות
מתכוננת, נכונה להכות
מדגדוג נעים היא מעלה הילוך
צוללת עמוק ונמוך
צורמת, משתיקה מחשבות
סומרת, שואפת לחיות
ההצלה שלי במרחק נגיעה
קצרה היד להיכנע
לא קל להימנע
אך, בחרנו
במקום שכן יכולנו
כבשנו ומידרנו
עד לשבירה
בלת ברירה
הפוגה רגעית
ולשוב תחתית
קראתי לך אז באת
כמה זה פשוט לפעמים
מינון מדויק לפי העין
הרגשה, לא מספר בישולים
בעלטה קטפתי לנו רגע
מוגן ואסור
חסר ריח וצבע
לטפטף את העסיס
להרטיב עפעפיים
לחזק את הבסיס
להכניס ציפורניים
ליללות תנים
מהדהדים בחשכה
התפייסות אוהבים
צל של משיכה
סבל הרמוני
מאולתר להלחנה
עינוי מונוטוני
מחורז למנגינה
אז הייתה שם תקופה שניסחתי עומק
כקו מחשבה אחד שמתפצל לנתיבים רבים
אוטוסטרדה מהירה
מנהרה
אורות מהבהבים
כזו שאי אפשר לעצור בה גם אם רוצים
וכל הנתיבים מובילים לאותה הנקודה
יעד סופי מפעים
לאחרונה במילים לא עדינות כלל
זה משחק של קקי ופיפי
ואם כמה שכבודו במקומו מונח והגאונות לעד תיזכר ממיטת ההוספיס צמודה לבמה....
זה עניין של מומנטום
כמו הכל
הרגע ההוא היה פרובוקטיבי
מופלא בחוצפתו
תעוזה מלאה שיניים
מראה לא רחמנית כלל
המומנטום איננו
פיספסתי
והמשחק נשאר רק הוא בצורתו הזולה ביותר
פרובוקציה מאוסה ולעוסה
ויש לירוק אותה לאסלה עם שאר הצרכים המדוברים
אני לא אוהבת משחקים
אני לא מכירה את החוקים
ומעולם לא התעניינתי
בשניות מעטפת האדישות נפרצה
בדקות עלתה בלהבות ההגנה
ברגעים כוויות כיסו כל חלקה חשופה
מעמסה כבדה מדי
אפילו לזרועותיי
רציתי לזחול חזרה
למהר, לשוב אל הבועה
להדביק כל פתח
לחסום כל רווח
לדקלם בעל פה כל כתב שקיים
לשנן ולהבדיל ישנו ונעלם
עיני לרגליי
אבל.....
אז בחרו בשבילי
לכודה בתוך ראשי שלי
דופקת על הדפנות
בודקת מפתחות
מדברת לגפיים עייפות
מתיישבת על האונה הימנית
מעפעפת שנית
ומחכה שיחלוף
כבר אמרתי שאני שונאת ימי שני?
שהכל הכל שלך כואב מבפנים
ואת בטוחה שאם רק תפתחי את הפה,
את תצרחי,
אז את שותקת.
למה שעוד יסבלו מהכאב הזה
שיתבטא ברעש איום ונורא?
הצעקה מתקשקשת בראש,
הרקמות לוחצות,
דרכי הנשימה נחסמות,
הסרעפת מתכווצת,
העצמות נענקות מהצלפת השוט המדומה,
ושום צליל לא יוצא.
עם החוץ היה מצטרף לחגיגה,
חולק את הנטל,
מגשר בין כאב לנשמה,
אולי הדברים היו אחרת.
זה קורה כל כך לאט
מרגע לרגע
עד שלא מבחינים
תהיתי לפעמים
ושקעתי בתהייה
הפכתי בה
דשדשתי
את כולו השקעתי
עד שנחשבתי עם קהל העיוורים
נקודות בכפלים
שאפשר למשש ולגעת
מרקם זר ומגבעת
לקרוא את הרווחים
פאוזת השחקנים
מתארכת ונמתחת
עד לרגע הנחת
שאותו אולי נראה לבסוף
איפה שזחלי המשי טווים חלומות
ועל העצים גדלות משאלות
הבתים עשויים מעיסת נייר
ודרקונים יורקים צמר גפן מסוכר
איפה שהאדישות מחלחלת לכל דבר ועניין
פרט לכאן
אף אחד לא מוזמן
הפחד נעלם
לא יותר להיכנס לעולם
שיקרוס העולם
בגלים ורעידות
שרפות וסערות
איפה שהבניה היא מחושבת
מתוכננת בקפידה
בזמנים הנעלמים
בין המילים
ירידה לפרטים הכי קטנים
זו התמכרות
אין מקום לאף טעות
שלמות
אז אין שום סיבה שאצא
היה ואיננו
מקום קטן כל כך
צפוף בו יכולתי להתקפל לתוך עצמי
להתכרבל עם הידיעה
להתנחם בקיומו הבלתי מעורער
נתון לשליטתי המוחלטת
נמתח לשנים של עצב והשלמה
עד ההתגלות, כשההבנה מגיעה
שהמושכות מעולם לא היו בידי
כשהצפיפות נפרצת לחלל ריק
הכירבול נשאר רק מבולבל
קיומו מתפוגג כערפל לאחר זריחה
והמקום הקטן שלי הושמד
נמחק בפצצה המתחזה
מתחפשת למתנה
עטופה בסרט של פרידה
פתח לשדים לחגוג את ניצחונם המשגע
לפתות ופרוש את טיעונם המשכנע
נשלב זרועות ונצעד למקום היחיד שעוד בטוח
לאכול מה שבישלת אמש
לקום לפני השמש
לשטוף אצבעות בנפרד
לדבר בקול רם לחיות מחמד
לסיים מקלחות במים קרים
להקשיב לציפורים
להשמיע את אותו השיר
לטעות בכוונה בתחביר
להישאר במיטה גם אם לא עייפה
צביטה כל שעה עגולה
והנה
אני ערה
SVT
כמו ילד שמשחק מחבואים
מסתתר בשקט מוחלט
מחכה שתסובב את הגב כדי להציץ ולהתגלות
בעל מלא סבלנות
תופעה ערמומית ומשטה
בלתי צפויה
מעלה את הדופק
מורידה
נדמת כנדנדה ישנה
תנוח ותשקוט
עמידה בפני רוחות וסערות
דווקא בשקט תצא
תערוך קונצרט גלוי לאולם ריק
הדרך היחידה היא להפתיע
להסתובב מתי שהכי לא צפוי
לתפוס על חם
עיניים לעיניים
אז תקפא כאשת לוט מחזירה מבט
יודעת שאין טעם לחזור למסתור
תגלה אשר על ליבה לבסוף
שבוע טוב
