לפני שנתיים. 10 ביוני 2022 בשעה 21:49
אני מרגישה אותה
מתלחשת ומתפטלת לי בבטן
כמו טפיל עבש המתפשט במהירות
עולה דרך הקיבה
כמעט לוחצת על רפלקס ההקאה
מציפה את חלל הריאות
חוסמת את קנה הנשימה
ההתרגשות
מוארת באורות קטנים של אושר ותקווה
מרמזים על התחדשות
תקופה חדשה
נותרו כמה צעדים
ותופיע
מזמזמת שיר חדש
מנפתחת בועת עליצות בחזה
אף מאפאפת לי על הדגדגן
אני רוצה לזרוק את עצמי פנימה
לצלול ללא מצנח
ללא כללי זהירות
רק חיוך גדול מרוגש לעתיד לבוא
לסמוך על היקום והרוח
שאנחות בקלילות חזרה על הקרקע
צלקות בזרועותיי כמו מעגנות את רגליי להווה
מספרות לי סיפורי אבדה אחרי האורות
מחנכות
מזכירות
מצביעות על דרך חלופית
העיקר היא ההתמדה בהליכה