בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

כל הבלה בלה של הבפנים

לפני שנתיים. 9 במרץ 2022 בשעה 14:03

הונחתי על מדף

בין ברגים וספלים

נשכחת

צוברת אבק על דפנותיי

מפחדת להתעטש שמה יתפזר סביבי

וידבק במשפחתי החדשה 

נשארת ללא תנועה

אף לא מצמוץ

פקוקה ומאובנת מחוסר שימוש

גפיים עייפים ותפוסים

נשימה רדודה

כמעט לא קיימת

חולמת על הרגע בו

יתפסו ביד או שתיים 

ינקו וינגבו בסמרטוט

ואהיה יעילה שוב

גופי התחמם למחשבה

 ואלפי פרפורים של חיות דירבנו את סבלנותי

הועברתי למגירה

חשוכה. חשכה

מכבה גם אותי

בין חלקי צעצוע שבור

לפותחן יין שהוחלף

חלומות של תשוקה הפכו לסיוטים 

הנשימה הרדודה השתנתה למחנק משתק

החום לקור 

הגפיים רק רוצות לנוע

לכל הכיוונים

חסרי מנוחה

מונעי שינה

מפרפרים בלי הכוונה

רק לא לאבד את המוטוריקה 

שפעם הייתה כה טבעית

נאבקת בכבלים בדיוניים

תלויה בתקווה קלושה

נלחשת

פס אור קטן החודר למגירה

עיניים דבוקות בו

משננות

מבקשות

מתחננות 

ושתיקה

 

 

 

 

 

לפני שנתיים. 6 במרץ 2022 בשעה 21:05

תלושה 

על חוט השערה 

מתנדנדת לאיטי 

לא שם ולא כאן 

בן שייכת למושלכת 

צורות צורות שמחכות לי מטה 

חונכות מתייגות

מנסות לשלוח זרועות 

שיאחזו בקרסוליי ויקחו אותי איתן למצולות

המרפקים נעולים בעקשנות 

מסרבים לעזוב 

נשימה מחרחרת 

דופק מואץ 

אצבעות מסתבכות מסבכות 

קשר בקשרים 

כאילו יעזור הדבר 

כאילו לא הכל הכל תלוי 

בשערה אחת דקיקה 

ואני רק רציתי לטפס 

עד שאגיע לשורש 

יציב ומוגן 

אוכל אז להסתכל מטה באומץ 

ולהוציא לשון לכל הצורות

 

 

 

 

 

לפני שנתיים. 3 במרץ 2022 בשעה 9:22

התקרבתי

לא חשבתי

כל כך קרוב

עד שהדם ביעבע בתוך ורידי 

התקדמתי

לא ידעתי

אם זה זה רע או טוב

רק שזה מושך את כל חושי

התרחקתי

והרגשתי

הרבה יותר קרוב

משהגעתי בכל ימי חיי

התנתקתי

וריחפתי

למעלה מהרוב

ובלת ברירה לקחתי את מכאובי

לפני שנתיים. 1 במרץ 2022 בשעה 17:16

ברחתי

הכי רחוק והכי מהר שאפשר

טיפסתי ופצעתי את ברכיי

חרכתי את כפות ידי

הכתי ברגליי

כל הדרך אל ה

אין

שום

דבר

שקורים בו רשת של הגנה 

בועת אוויר של נחמה

הנחת צחוק של אמונה

לבד אתיישב שם על כסי

אצפה אל האופק הנעלם 

עין הסערה הדומם

ואלגום לתוכי את כל מה שנשכח

לפני שנתיים. 1 במרץ 2022 בשעה 13:31

נולדתי לעולם הלא נכון

אלף ואלפיים ויותר מאוחר

כאילו מעדתי

שם

איפה שהיינו רק נפשות נשמות

ולפני שהספקתי לעבוד בדלת ההיא

שהופכת אותך מכוכב קטן

לאתה

טרקו בפני את הדלת

 

בין התקופה של הדינוזאורים

לתום תקופת תהילתם של הפיראטים

במקום שלא היו אלו ואלו

המרחבים גדולים מהדימיון

 והאופק מתרחק ממך בכל צעד קדימה

שבע שמשות 

שלוש לבנות

ניחוח חמניות 

כך זה היה מעבר לדלת ההיא

 

זרה בין זרים לזרים

ניחוח מתוחזק בפס תעשייתי

מעוצבים בשבלונה קבועה מהאלבום

גם המוגן כבר לא מוגן

והטאבו מנציח את עצמו לחיי נצח בצללים

 

היו חיים קטנים שם

כל כך קטנים שהיו גדולים מהחיים

ויש לילות שאני עוד מרשה לעצמי

לחלום

לטעום

לרגע

את העולם הנכון ההוא

 

 

 

 

 

לפני שנתיים. 27 בפברואר 2022 בשעה 11:08

נקודות נקודות

כל אחת ייחודית 

חסרת שם

נבדלת

נתטמעת באחיותיה

מספרת סיפור

מדקלמת חיבור

שומרת סוד

 

נקודות נקודות

מתפשטות 

שולחות גרורות

מחלל הבטן

לפטמות

לזרועות

אחת 

בחוסר תשומת לב רגעית

איבדה את דרכה

והגיעה לירך

 

נקודות

נ

קו

דות

מגגשות את דרכן להישאר ולפרוח

מנקדות גלויה מגלה

מעבירות את המסר לכתובת חדשה

בבואת צחוק משותפת

לפניה נוריד את הכובע

נביט למעלה בגאווה

לפני שנתיים. 26 בפברואר 2022 בשעה 20:29

 

געגוע לאותם ימים והזמן מציץ לו לפתע באיזו פינה במוחי

מנדנד כמו שעון מעורר ששכחו לכבות

אותם ימים שהייתי מתעוררת לפני הזריחה בלי שום גורם טכנולוגי שמפריע לשלוות הטבע שמסביב

לא שייך לכאן

הגוף רק מרגיש את המופע הכי טוב בעולם מגיע יודע שהוא לא רוצה לפספס את המחזה

שהייתי יודעת שמגיעה השקיעה והשעה בערך חמש רק כי הפרות חוזרות מהיער 

שמילים כמו

אני ממהרת 

אין לי זמן

הריצה המטורפת בגלגל האוגר

לא היו קיימות

שכל יום לא היה יום

כי מי קבע שביום יש רק 24 שעות?

שרירותי ומטופש 

יום קורה מתי שאני קמה עד שאני הולכת לישון 

לימים והזמן בו זרקתי את עצמי בטוטאליות אל הלא נודע שנתון לשליטתי

 

עכשיו הטוטאליות היא אחרת

שיגרה 

יציבות משמימה של יום בהיר עם שמש בוהקת ללא אפור מרגיע או ענן אחד בשמיים המרמז על סערה באופק

ים שטוח

לא נותן הצצה אפילו במעט לנעשה תחת פניו 

ירח מלאה הגונבת את הצגת צללי הלילה ומאירה הכל בחוצפתה בזרקור

אני לא יכולה לעצור

אין כזה דבר חצי עבודה

מתמרנת ומג'גלגת מתחנה לתחנה ואפילו זה לא מפיל אותי לשינה חסרת הפרעות מבורכת

הדברים הגדולים של החיים עולים על הקטנים החשובים עד שלא נשאר להם מקום

גברת שמנה באוטובוס שמכריחה אותך להיצמד לזכוכית ואת נבלעת בבד שמלתה

מתי איבדתי את ההבחנה לעיקר והתרכזתי בתפל?

היה כל כך ברור

צחור ומושלם 

מביא חיוכים רחבים אמיתיים לכל עבר 

משהו אבד בדרך

בלי ששמעתי לב

חמק לו אל בין הצללים

מצא מחבוא

ואני לגמרי שכחתי איך לקרוא לו בחזרה

 

 

 

 

לפני שנתיים. 26 בפברואר 2022 בשעה 17:49

ואם הגענו עד הנה 

אז קדימה

בבקשה

שיהיה שמש

או ירח 

מה שתרצה 

ואם תאמר שזה נר שעווה 

נשבעת שמבחנתי זה נר 

 

אילוף הסוררת

 

 

 

 

 

 

 

לפני שנתיים. 26 בפברואר 2022 בשעה 17:25

קטונתי בעין קטנה

ממצמצת

הוחלשתי בלחישה

נלחשת

קוצרתי לצרצורי 

צרצרים

עד שהייתי לחלק

מהרטט הגועש 

שמעתי צבעים 

וראיתי את המוזיקה

רכבתי על תוויה 

צללתי לתוכה

והיא לתוכי

עד שלא היה אוויר לשירה

והמחנק הזה

לוחץ על דפנות הושת

דופק על צדדיה 

כלהקת מתופפים

מתיכים ידיהם בחוזקה

על מנת להפיק צליל רם 

מתחברים אל הקצב

מגבירים אותו עד שהוא מהדהד 

כפעימת לב בכל הגוף

אותו אני בולעת במאמץ

ומביטה אל עין קטנה ממצמצת

לפני שנתיים. 26 בפברואר 2022 בשעה 9:50

גיששתי באפלה רכה

זימרתי בתוך ראשי תפילה זכה

עד שנדלקה להבה

מרחפת נלהבת 

מהפנטת לשים רגל אחר רגל 

מגבירות את הקצב מחשש שתכבה

רודפות אחרי מורת הדרך 

מובלות אחריה מבלי לדעת לאן

דופק מתגבר 

נשמע כתופים באוזני

מכריח אותי למהר

הריגוש מונע כל מחשבה 

מוסיף לתופים את קירקושו

משתלב עימם להרמוניה מתוזמרת היטב

מנגינה מוכרת

מנחמת

לגמרי חדשה 

חברה ותיקה

שלא פגשתי מעולם

מספרת לי כל מה שאני צריכה 

מלווה אותי בכל החלטה

נעימת רקע לגורלי הנסתר

מעליו עוצרת להבה

מאירה אותו באור חדש

ועם ההבנה

ארד על ברכיי בפניהם

ואקוד קידה