בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אין סוף לתשוקותי

לפני שנה. 8 באוגוסט 2023 בשעה 20:22

אולי התרחקת כי התרחקתי אני.

והרי התרחקתי כדי לשמור על עצמי.

אתה לא יכול עכשיו.

אתה אומר את זה בפה מלא.

כל-כך מעט וכבר כה נקשרתי.

איך אנחנו מעזים?

באמת איך?

לקשור קשרים חזקים, עמוקים, פגיעים. בסוף יגיע המוות.

איזשהו מוות בדמות פרידה או גופני.

וברור שזאת לא סיבה להפסיק לחיות, אם כבר להפך. אבל איך אנחנו לא פוחדים עד כדי שיתוק?

לומדים לרקוד עם הכאב.

להמשיך לחיות למרות החור המדמם בלב.

שוכחים?

יש גם דברים שלא מתאוששים מהם.

מה ההבדל בין להצליח לקום ללהשאר למטה? איפה עובר הגבול? איפה עובר הגבול שלי?

עדיף שלא אגלה זאת

או שאולי זה אומר להפסיק לחיות

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י