אין סוף לתשוקותי

כשהוא הסתכל עלי והציע לי להפתח בפניו בעזרת מבטו החוקר, נענתי.

נענתי בעוצמה, רציתי שיראה אותי ושיגע בי במקומות הכואבים.

הגשתי את עצמי כפרוסה על מגש.

לא ביקשתי ממנו להראות לי את עצמו, והוא לא הראה. מתאימים, לא?

אבל אז הוא התרחק ולא, לא אאשים את עצמי, פעם האשמתי אותו. היום אני יודעת, זה תמהיל של שנינו.

זה הכאיב לי כל-כך. על הכאב שלו איני יודעת לספר מלבד זאת שהגנות מסתירות רגישות גדולה.

היום דמינתי את פיו נפער מולי לאט ורציתי להביט בפניו ללטף אותן, לחקור אותו באצבעותי.

הלוואי והוא יסכים לעצמו להפתח, להפתח גם מולי.

עכשיו הוא במלחמה

הלוואי ויחזור