אין סוף לתשוקותי

אתמול נזכרתי בי

הקטנה והכלואה

שלא ידעה חופש מה הוא

שלא ידעה קירבה בטוחה

שלא ידעה לאהוב את עצמה

שנאתי את אבא

הוא היה משפיל אותי

צורח עליי

אהבתי את אבא

הוא היה לוקח אותי איתו לעבודה

והייתה הבנה גדולה בנינו

היינו מבשלים יחד

הוא היה צורח עליי

עד אתמול בלילה מעולם לא חיברתי ברצינות בין החוסר שפיות שלו לשלי

ואתמול בלילה הטירוף עלה בי

והרגשתי איך החוסר ביטחון הנורא

שהמלחמה הזו השרתה עליי

מחלחל, עושה בי שמות

הרגשתי תנועות קיצוניות בנפשי

ופחד ממשי

אולי פעם אבא היה כמוני

והשתגע כשהכל היה יותר מידי?

הולכת על הקצוות, רועדת מפחד