אני לא כל כך יודעת איך אתם מדמיינים את טוי, אבל אני מניחה שברור לכם ש"כנוע", היא לא אחת מתכונות האופי שלו. הוא דעתן, הוא יודע לבנות טיעונים מדויקים, והוא די רגיל שמקשיבים לו ומקבלים את דעותיו. תוסיפו לזה מידה נאה של עקשנות ווכחנות, הומור (שהוא לא תמיד מצליח לשמור לעצמו), וקורט יהירות טבעית, ותבינו למה אחד מההנאות הגדולות שלי היא להעמיד אותו קצת במקום. או להשכיב אותו קצת במקום. תלוי. :)
מדי פעם אני שמה לב לכך שהוא קצת שוכח וטיפה מתווכח, ואפילו יכול לרמוז שמה שאני אומרת לא מגובה ולא נכון (=אני מדברת שטויות), והיצר הזה מתעורר בי. צריך להבין, ישנם איזונים מאוד עדינים בקשר שלנו. מצד אחד מותר לו (והוא אפילו מחוייב) להתבטא בכנות ובחופשיות, אחרת זה לא באמת מעניין אותי. מצד שני, הוא יכול למצוא את עצמו משלם היטב על הכנות והחופשיות הזו. וזה בסדר, לפחות מבחינתי, ואני חושבת שגם מבחינתו: החוקים האנושיים הרגילים, לפעמים נסוגים מול החוקים הפנימיים של הקשר שלנו.
באותו היום שעליו אני מספרת, הוא פשוט הסתובב חסר מנוחה, כאילו שהבגדים לגופו גרדו אותו בכל פינה. אין לי מושג אם מדובר במשהו שהפריע לו בתוכו, מחוצה לו, או אולי אפילו בקשר שלנו. בכל מקרה, הוא היה סרקסטי למדי, מתווכח חליפות ומרוחק חליפות. עוד רגע ואפילו אני הייתי מתחילה להתגרד.
אני לא בטוחה שזה התחיל אצלי מגירוי מיני, זה התחיל בעיקר מחזון: ראיתי את הפעולות בעיני מוחי, ואת הדרך בה הוא נמס, יונק מוצץ ובולע את המילים (ואת הכובע) שלו חזרה. התמונה הזו, תגידו מה שתגידו, היא תמיד מגרה.
כשהתבוננתי בו וביקשתי ממנו לעלות למעלה, הוא משך בכתפיו ואמר שהוא לא במוד המתאים. ככה ממש. הייתי צריכה לפתוח קצת עיניים כדי להבהיר לו שכדאי שיחשוב שוב אם זו התשובה שלו (צריך להבין, אני לא מכריחה אותו למלא את הבקשות שלי. בפעמים הראשונות הוא הופתע כאשר הוא סרב או התנגד, ואני פשוט ירדתי מהחדר, והלכתי להכין לי תה. כל נסיון שלו לאחר מכן להתנצל ולבקש להסלח נענה באמפטיות רבה. הבנתי וסלחתי לו, אבל הבהרתי לו שהוא כנראה עדיין לא במקום הנכון למלא את הרצון שלי, ונחכה עם זה קצת. מדהים איך דווקא הדרך הזו גרמה לו לחשוב מיליון פעם אם לסרב לבקשה שלי).
הוא כנראה חשב על זה שוב, במהירות רבה, כי אחרי שתי שניות הוא הסתובב ועלה לחדר. עליתי אחריו שותקת, וביקשתי ממנו להתפשט, ולשכב על הבטן, על המיטה. הבאתי את אזיקי הידיים והרגליים וחיברתי את הגפיים שלו לצידי המיטה.
הרבה פעמים אני משוחחת איתו תוך כדי ההכנות, אני מוצאת את הזמן הזה שבו הוא מקורקע וחושש, כזמן מצויין שבו הוא מקשיב היטב ומפנים. הפעם לא הוצאתי מילה. התפשטתי וחגרתי את הזין, את זה שעוד לא ניסינו כי הוא עבה וגדול מדי. הנחתי כפפות ושימנתי היטב את חור התחת שלו. זה השלב שהוא התחיל ליילל, ולהסביר שהוא רק רוצה ללכת להתנקות ושהוא יחזור מייד. עדיין שתקתי, אבל הוא חטף סטירה והבין שזה כנראה לא יעבוד. בינתיים המשכתי להרחיב את חור התחת הצר והעקשן שלו עם שתי אצבעות, ואז מרחתי חומר מסכן גם על הזין שלי.
לא היה שם רוך, גם לא אינטימיות. היה שם חור תחת ורד ומפונק שניסה לעטוף זין עבה ושחור. זין שמנסה לפלס לו דרך ולהלום בצורה חוזרת וקבועה, במקום המדויק והמשפיל כל כך, שגברים גאים הופכים בגללו לפקעת רטובה ודומעת, מתפוררת ונוזלת, של יללות ותחנונים בהתחלה. מייד לאחר מכן, הם הופכים לכלבות מכורות ומשתפכות, ומשם לילדות מאוהבות. וכל זה? אפילו בלי לשנות את הקצב של החדירה.
כשסיימתי איתו (גמרתי פעמיים, מזיעה ועם שרירי ישבן בוערים), כולו היה מסומם. הוא הודה לי שאני הופכת אותו לשלי, ועוד כל מיני מלמולים חסרי פשר מהסוג הזה.
זה היה מתוק, אני לא יכולה להכחיש. ליטפתי אותו הלחי שלו כששחררתי את הגפיים שלו, פרקתי את הזין שלי, וירדתי להכין לי תה. תה צמחים כמובן. עם דבש, מקל קינמון ומעט לימון.
*אני בוודאי לא צריכה לספר לכן איך פעם היו מרגיעים נשים היסטריות, נכון?
