שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

המחברת הגדולה

"אנחנו מעבירים את ידינו מעל להבה. אנחנו עושים חתכים בסכין בירכנו, בזרוענו, בחזנו, ואנחנו שופכים כוהל על פצעינו. בכל פעם אנחנו אומרים:
— זה לא כואב.
כעבור זמן מה כבר איננו חשים בעצם כלום."
לפני שנה. 28 בינואר 2023 בשעה 13:16

אני מחנכת אותו שלא הכל סובב סביבו. בוודאי שלא הגירויים שלי, והאינטימיות שלי. שאני אוהבת את הזמן שלי עם עצמי, ואם הוא יתנהג יפה ולא יפריע, לא יהיה אכפת לי שהוא יצפה בי עושה אהבה עם עצמי.

ובכן, הוא על הברכיים, על השטיח לידי. אני במיטה. הוא מתבונן בי במבט כלבי פיקח וכאוב, ומיילל כשאני מושכת את האצבעות שלי על גבי הדגדגן, ולוקחת את גופי לשיא. אני מבקשת ממנו לא לייבב בכל מיני קולות, כי זה מפריע לי להתרכז במחשבות ובפנטזיות שלי. הוא מנסה לאחוז חזק את הזיקפה שלו כדי להרגיע אותה מעט, ומהנהן. מבטיח שהוא לא יפריע.

זה לא עוזר, ובפעם הבאה שהגוף שלי נוסק לקראת גמירה, אני שומעת שוב את היבבה המוזרה הזו. אני עוצרת, מגלגלת את המגזין שעל השידה שלי, ומורידה לו קטנה על האף. אני מסבירה לו שההתנהגות שלו מפריעה לי מאוד, ואם זה ימשיך אני אשלח אותו לפינה, או גרוע מזה אוריד אותו למטה. הבעיה היחידה היא שהוא עשה מבט כל כך חמוד ונעלב, שגמרתי אחרי שניה.

Pop pop - איזה רגישות מאמי
לפני שנה
זאב אלפא​(שולטת){Anonymousz} - איזה מותק
לפני שנה
חתוליק​(נשלט) - הקטנה על האף עם המגזין המגולגל.
אין צורך להוסיף, זה פשוט הכל.
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י