לפרוייקט המתוק והחשוף הזה (אם יורשה לי לומר), יש שלושה חלקים. זה השני. החלק הזה נכתב על כאבים מאוד משמעותיים, ועל תהליך מסויים שאפשר לנקות את הכאב. כאמור, זה מביך, אך נראה לי שיש משהו מתוק וגם משחרר בנבוכות הזו. חולשה שמניחים, שבהתחלה היא נוגעת ללב, ואז עושה חשק לשחק בה. :)
"יש בחדר האמבטיה בלטה מאוד מסויימת שיש לה משמעות סמלית עבורנו. הרבה דברים וחצץ נאכלו שם בבלטה הזו. הרבה פחדים, ותסכולים, ומרורים, ודם. הרבה שיחות שלי עם עצמי ושלי איתה, בזמן שאני במשבצת הזו. בחוכמה הזו שלה, היא הדריכה אותי, ופתחה לי את הפלונטר שהיה לי שם. ועכשיו, כמו שמשחררים ילד למים העמוקים אחרי שהוא הפנים פעולות, היא מראה לי שזו רק בלטה. ושואלת אם אני רוצה לברוח ממנה או להישאר שם ולהראות לה עד כמה אני קשוב וטוב עבורה. אני נשאר שם בזמן שהיא מתקלחת ואחר כך בזמן שהיא מתלבשת, מתגנדרת, ומתאפרת. שורר בינינו שקט כי שנינו מבינים במה מדובר. לפני שהיא יוצאת היא מניחה את הרגל שלה עם נעל העקב במרכז הבלטה הזו ששתתתי לתוכה המון דם וקושי. היא מזכירה לי הכל שוב. את הכאב והריסוק שהיה שם. לא מחסירה שום פרט ומניחה הכל בצורה הכי טריויאלית, שורפת, וברורה. ואז אומרת ‘ועכשיו? בוא תראה לי ולרגליים שלי מה הפנמת?’ הפה שלי צולל מטה ומנשק את הנעליים השחורות שלה שננעצת בתוך הבלטה. היא צוחקת ואומרת ‘תראה אותך עכשיו. אתה מנשק לי את הנעל. ונראה שאתה אפילו מגורה וחלילה, לומד לאהוב אותי עוד, כשאתה נזכר עכשיו בכל מה שקרה בזמן שדיממת על הבלטה הזו’. והיא כרגיל צודקת."
נמחקו
מקווה שאהבתם, וחג שמח. 🌸
