מה עושה ג'ודוקא אחרי שהוא למד את כל הקאטות? אחרי שכבר למד את כל תרגילי העמידה והמזרון? את כל הריתוקים והחניקות, את כל הדרכים לבצע איפון?
הוא לומד לדייק. זה יכול לקחת שנים של אימונים באורך רוח וענווה.יש סבלנות גדולה מאוד בתורות הלחימה מהמזרח, ואני יודעת להעריך סבלנות.
וכך, אחרי שלימדתי אותו את רוב הקאטות, אחרי שהוא מכיר ומבין את ההתנהלות שלנו לעומק, לפני ולפנים, אני צריכה ללמד אותו רק לדייק. לדייק את עצמו להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמו בשבילי.
אני מפנה לכך אחר צהריים, יודעת שיש דברים שרק הוא יכול ללמד את עצמו. שיש בתוכו מעיין נובע של אינטואיציה פנימית, ושרק צריך לעסות את הבלוטות משפריצות מתוכו את הרצון והידע.
הוא עולה אחרי לחדר השינה. הכל שקט ונינוח בנינו. נינוחות כזו שצומחת מכך שאף אחד כבר לא מניח מסכות. הוא יודע מי אני, ואני בהחלט יודעת מי הוא.
אני אומרת בשקט שזה זמן אימון, הוא מניד בראשו שואל אם צריך להביא משהו. אני אומרת שכן, שאני זקוקה לקולר זין ושרשרת. זהו.
כשהוא חוזר לחדר הוא כבר עירום, קולר כרוך מהודק על אשכיו והזין שלו, מגיש לי את הרצועה.
אני מתפשטת, עולה על המיטה ומפשקת, מושכת אותו אלי עם הרצועה.
"אני מבקשת שתתמקד בהכי נעים שאתה יכול לעשות לי."
הוא זוחל אל בין הרגליים שלי, השפתיים שלך מוצאות את השפתיים התחתונות שלי, הוא מתחיל לנשק. אני מושכת משיכה חדה. הוא מתעוות כולו.
"מהתחלה"
עכשיו הוא מרפרף על הירכיים שלי, מחליק לחי ומביט בי. כמה דקות והוא שוב מקבל משיכה חדה שמאריכה את שק האשכים שלו. הוא מתפתל. העיניים שלו דומעות. אני מקרבת אליו פנים אמפטיות, וסוטרת לו סטירה מהדהדת.
"מהתחלה"
במשיכה הבאה הוא כבר ממש דומע, הדמעות שלו זולגות מכאב ועלבון, אש ניצתת לו בבטן, אני מרגישה אותה.
"המלחמה שלך היא מול עצמך. אתה מתחרה היום מול מי שהיית אתמול. זה בסדר להעלב. מההתחלה".
פתאום משהו רך פוקע בו. משהו משתחרר. שפתיים חמות ורכות, נושקות לאט לשפתי הכוס שלי. דמעות חמות מתערבבות בגירוי החם שלי.
זו היתה גמירה טובה ממש. מושלמת.
